בתי הקולנוע התל-אביבים של פעם

מאת: אבי עברון ושוש להב. צילומים: שוש להב.

אבי עברון ושוש להב, מתרפקים על נוסטלגיה בעיר העברית הראשונה ויוצאים למסע בעקבות ה'קולנועים' של פעם.

בשנת עצמאותה ה 64 של מדינת ישראל עלה בנו פרץ של נוסטלגיה על מה שהיה בעברה. מאחר וגדלנו בעיר הגדולה והמיוחדת תל אביב, מה יכול להיות נוסטלגי יותר מאשר להיזכר בבתי הקולנוע של פעם, שהיו למוקד ומרכז הבילוי לתושבי תל אביב והפריפריה, ואשר רובם נעלמו עם השנים ובמקומם באו אחרים, שגם הם אט אט נסגרים.

נתחיל במסענו אל העבר בדרומה של העיר, שם נפגוש שני בתי קולנוע: "זהר" ו"ארגמן". בקולנוע "זהר" שבשכ' שפירא אפשר היה לצפות בשני סרטים במחיר אחד, בימי שלישי וחמישי, כשאחד מהם היה בדרך כלל מערבון ואילו השני קומדיה. לכן בימים אלה הגיעו צעירים ברוחם. לעומת זאת, בימי ראשון ושני הוקרן רק סרט אחד, לרציניים יותר. בית הקולנוע בסמוך היה "ארגמן", במבנה קיצי לכל דבר, ומאחר שלא היה בו גג, בחורף הוא היה פשוט נסגר עד לבוא הקיץ הבא.

חזרה לרחוב לילינבלום הנושק לנווה צדק, שם שכן בית הקולנוע הראשון של תל אביב - הוא קולנוע "עדן", שאת חזיתו המשומרת בעיצובו היחודי, ניתן לראות גם כיום. בשנותיו האחרונות הרבה בית הקולנוע להקרין בעיקר סרטים הודיים ידועים, שהיו אז ללהיט.

לא רחוק משם ברחוב גרוזנברג הנושק למידרחוב נחלת בנימין של היום, שכן בית הקולנוע "אופיר", בבעלות משפחת קרסו הידועה. אם היינו פונים משם לשד' רוטשילד, כיום אחד הרחובות עם הבתים המשוחזרים ביותר בתל אביב, עקב סגנון הבניה המיוחד שבשדרה (באוהאוז), היינו מוצאים את קולנוע "שדרות".

בחזרה לרחוב אלנבי ליד כיכר המושבות, בתוך אחד הפסאז'ים אפשר היה למצוא את קולנוע "תמר", שבשנים האחרונות לקיומו הקרין מבוקר ועד ערב וללא הרף סרטים כחולים. ומכיוון שהמקום נמצא בתוך מרכז העסקים של תל אביב, היו לא מעט עובדים שנהגו להגיח מעבודתם לשעה קלה, לצפות בסרט כחול ולחזור לעבודה כאילו חזרו מפגישת עסקים ..

הלאה, ברחוב אלנבי קרוב לבית הכנסת הגדול, היה בית הקולנוע "מתמיד", שאף הוא כתמר התמחה בשנותיו האחרונות בסרטי סקס. כך גם קולנוע "זמיר" שממול קולנוע מוגרבי שברחוב אלנבי הגובל ברחוב בן יהודה, כשממש ממול שכן בית הקולנוע הגדול "מוגרבי", עם הגג הנפתח (ברעש אדיר), כשהכיכר שלו זכורה לטוב מהסרט תעלת בלאומליך.

ממש לצידו ברחוב פינסקר ניצב בית הקולנוע "סטודיו", שלא החזיק מעמד זמן רב. מעט לאחור (מזרחה) ברחוב אלנבי ליד כיכר מגן דוד, היה ממוקם לאחר כבוד בית הקולנוע על שם הרחוב, הרי הוא קולנוע "אלנבי" ואם היינו פונים מעט צפונה, היינו מגיעים באזור שליד שוק בצלאל המוכר גם כשוק הפלאפל, בצמוד למגרשי הטניס ולמגרש הכדורסל הישן והפתוח של מכבי תל אביב, אל בית קולנוע "אוריון".

בחזרה באלנבי נפנה לרחוב בן יהודה, שם שכנו כמה בתי קולנוע, כמו "מגדלור" ובהמשך "בית העם" ו"גן רינה", שני בתי קולנוע מפורסמים של אז, שלצערי לא זכיתי לבקר בהם או שמא אינני זוכר. הלאה בבן יהודה, בערך באמצע הרחוב, שכן בית הקולנוע "בן יהודה". ואם היינו פונים לכיוון הים, היכן שהוא ברחוב הירקון, היינו מוצאים את קולנוע "דן". בפינת פרישמן חיכה קולנוע "פריז", שהציג סרטי איכות, משהו כמו הסינמטק היום.

נחזור לרח' בן יהודה, נמצא גם את בתי הקולנוע "גורדון" ו"תכלת". בהמשך, בסוף בן יהודה, ברח' מסתעף ממש על שפת נהר הירקון וליד השכרת סירות המשוטים, נמצא קולנוע "פאר". אנחנו כעת כבר בצפון תל אביב של פעם ובכיכר המרכזית שבה, הרי היא ככר צינה דיזינגוף, בה שכנו שני בתי קולנוע: "אסתר" וכן "חן". הבניין של קולנוע אסתר שופץ תוך הקפדה על שימורו והפך למלון "סינמה" ובו מוצגות מכונות ההקרנה, התצלומים והפוסטרים מאז. לשמחתנו, קולנוע חן שופץ והפך ל"רב חן" ומושך קהל.

אם נפנה מכיכר דיזינגוף מזרחה ברחוב פינסקר, נגיע לקולנוע שנחשב בהקמתו למפואר מכולם, הרי הוא קולנוע "תל אביב", שלא מכבר נהרס המבנה בו שכן. נמשיך הלאה לפינת המלך ג`ורג, לא רחוק ממצודת זאב, נמצא אז בית הקולנוע "מקסים", מול הדיזנגוף סנטר, שבו פועלים בתי קולנוע "לב", הצעירים, יחסית.

 

חזרה לרח' דיזנגוף פינת פרישמן, בפסאז' שנקרא על-שמו שכן בית הקולנוע "הוד", שכיום משמש את תיאטרון בית לסין. בהמשך הרחוב צפונה, עמד בית הקולנוע "ארמון דוד", שלימים תפס את מקומו פוטו פרג'. עוד בצפון תל אביב, ברחוב לואי מרשל היה קולנוע "צפון" ובשיכון בבלי קולנוע "דקל".

ברחוב אבן גבירול, מול כיכר רבין נמצא בית קולנוע "גת", ששופץ וממשיך לפעול גם כיום. ממול, קצת צפונית לו, ליד עיריית ת"א, נפתח בית קולנוע "גן העיר" שלא שרד ואף בלונדון מיניסטור שבאבן גבירול, פעל קולנוע "לימור" שנסגר. אבל, בכל זאת יש בשורה משמחת מהשכנים הדרומיים - בבית ציוני אמריקה חודשה פעילותם של שני אולמות הקולנוע בשם "אורלנדו".

 

שני בתי קולנוע נוספים, שלא רבים הכירו, היו "מור" שבשיכון דן ו"רם" שברמת החייל. עוד נציין את ה"דרייב-אין" המיתולוגי וכן בדרומה של העיר, בתחנה המרכזית הישנה את קולנוע "מרכז", שהיה אחת לארבע שנים ידוע בסרטים על הגביע העולמי בכדורגל, לאחר סיום המשחקים בתקופת טרום הטלויזיה. לראות את שחקני הכדורגל המפורסמים בעולם על המסך, הייתה לחובבי הספורט חוויה מיוחדת במינה.

אי אפשר שלא להזכיר את סרטוני יומן החדשות של "אולפני גבע", שהוקרנו בבתי הקולנוע בטרם החל הסרט, וזאת בתקופה של טרום טלויזיה וגם טרום פרסומות.. הנה כי כן כל כך הרבה בתי קולנוע שהיו מפוזרים בכל חלקי

העיר הגדולה, שהיוו את החלופה העיקרית לבילוי טוב.

איננו בטוחים ששמות אלו של בתי הקולנוע בתל אביב, אומרים משהו לצעירים של היום, אבל מי שחווה את התקופה ההיא, ודאי נושא בזיכרונותיו סיפורים וחוויות מסינמה פרדיסו תל-אביבי.