המלצה על הסרט: "מבוך השקרים" - מטלטל ומעורר שאלות

פרנקפורט 1958, איש אינו מעוניין להיזכר בזמנים של המשטר הנאצי. התובע הכללי הצעיר מוצא מסמכים שעשויים להוביל לפתיחת משפט נגד חברי אס-אס ששירתו באושוויץ, אך זוועות העבר והעוינות לדרכו, גובים ממנו מחיר אישי.  

50 שנים מלאו לקיום היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה, אך 'הדבר הנורא ההוא' שבינינו, ממשיך לחלחל. "מבוך השקרים" - סרט עלילתי דרמטי ורלבנטי ביותר, בבימויו של ג'וליו ריצ'רלי,  מציף את הדילמה, שאין כמעט דרך אפשרית לצאת מהמבוך הזה, כשכולם סביבך נראים כמי שהיו מעורבים או אשמים.

פרנקפורט 1958: איש אינו מעוניין להיזכר בזמנים של המשטר הנאצי. התובע הכללי הצעיר, יוהאן ראדמן, מוצא מסמכים שעשויים להוביל לפתיחת משפט נגד חברי אס-אס ששירתו באושוויץ, אך זוועות העבר והעוינות לדרכו, גובים ממנו מחיר אישי ומקרבים אותו לסף שבירה. הסרט מועמד לארבעה פרסי "לולה" - פרס האקדמיה הגרמנית לקולנוע: הסרט הטוב ביותר, תסריט (אליזבת בארטל), המוזיקה המקורית ושחקן המשנה (גרט פוס).

גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה עסוקה בבניה מחדש, צומחת עם הנס הכלכלי. יוהאן ראדמן (אלכסנדר פהלינג) צריך להתחיל את דרכו בעולם המשפטי, מהצדדים המשעממים של המקצוע. כאשר העיתונאי תומאס גניילקה (אנדריי שימנסקי) גורם למהומה בבית המשפט, ראדמן מופתע למשמע אוזניו: חבר של גניילקה (שמתברר שהוא ניצול שואה) זיהה מורה כסוהר לשעבר באושוויץ, אך איש אינו מעוניין להעמידו לדין.

למורת רוחו של מעסיקו, ראדמן מתחיל לחקור בנושא, ומוצא את עצמו ניצב מול רשת של הדחקה והתעלמות וגם אידיאליזציה. באותם ימים, היו כאלה שלא שמעו את השם "אושוויץ", ואלה שהכירו רצו לשכוח. רק התובע המרכזי פריץ באואר (גרט פוס) מעודד אתסקרנותו של ראדמן. באואר ניסה בעצמו להביא את הפשעים שבוצעו באושוויץ לידיעת הציבור, אך לא היו לו די ראיות משפטיות.

כאשר ראדמן וגניילקה מוצאים מסמכים שמובילים למבצעי הפשעים, הם מבינים מיד על איזו חבית נפץ הם יושבים. התובע הצעיר מקדיש את כל כולו לייעודו החדש, לדעת מה באמת היה שם. הוא מתחקר עדים, חושף תיקים, מעלה עדויות ומצייר תמונת מצב שאיש לא מעוניין לשמוע, גם לא אהובתו מרלנה וונדרק. למרות שהסובבים אותו רואים בו בוגד, ראדמן חוצה גבולות וחושף שגם חבריו ועמיתיו לעבודה היו חלק ממבוך השקרים. הוא ממשיך בפעילותו, למרות הידיעה שחשיפת האמת תשנה את פני המדינה לעולם.

והערה: בניגוד למשפטי נירנברג הידועים, משפטי אושוויץ לא מוכרים היום לקהל. בזכות הסרט הזה אנו מתוודעים לפרק זה והסרט מסייע לצופיו לא לשכוח.. יוצרי הסרט בנו סיפור בדיוני, הממוקם על רקע האירועים האמיתיים, בשילוב דמויות מן המציאות. אחת מהן היא פריץ באואר, התובע היהודי שניצל בזכות זה שהוא ומשפחתו הצליחו לברוח לדנמרק ומשם לשבדיה, בזמן מלחמת העולם השנייה, ובהמשך היה אחד האנשים המרכזיים שהובילו ללכידתו של אייכמן.

כמו באואר, גם תומאס גניילקה היא דמות המבוססת על אדם אמיתי. לעומתם, גיבור הסרט, התובע הצעיר יוהאן, היא דמות בדיונית. למעשה, דמותו היא שילוב בין שלושת התובעים שהובילו את החקירה באותם ימים. הרצון היה לשמר את העובדות מצד אחד, ומצד שני לספק מרכיב רגשי לביצוע פעולותיו.

המפיקים התעקשו שהסרט לא יהיה דוגמטי או צדקני. היה להם חשוב להציג את העובדה שחשוב שהאומה הגרמנית תתמודד עם העבר שלה, בהנחה שהצגה של שני צידי המטבע יכולה לעורר דיון רחב יותר. לדוגמה, דמותו של התובע הציבורי הבכיר ולטר פרידברג, שואלת שאלה שלדעת המפיקים היא לגיטימית: "האם זה הכרחי שכל בןגרמני יחקור אם אביו אכן היה רוצח?". דמותו היא דוגמה מצוינת למורכבות של הסיטואציה באותה תקופה.

הסרט מעורר מחשבה ומעלה נושאים רבים לדיון. באותם ימים טבע פריץ באואר את המשפט החשוב "לאיש אין את הזכות להיות צייתן". מה שהוא התכוון לומר זה, שלאיש לא תינתן הזכות לומר אחר כך שהוא רק "ביצע פקודות". על כל אחד מוטלת החובה לסרב פקודה, כאשר דברים נוראיים כאלה מתרחשים. נושא האחריות האישית הוא נושא רלבנטי גם היום. האם הפקודות משחררות אותך ממילוי של צו המצפון האישי שלך?

"מבוך השקרים" בוחן את הצד האפל שמאחורי "הנס הכלכלי" של גרמניה בשנות החמישים, תקופה של התחדשות ושל רוק'נ'רול, בה לא רצו להביט לאחור. הסרט מצליח לתאר בצורה מותחת ומרגשת את השינוי המהותי שהתחולל בגרמניה של אז ביחסה לעבר. זהו סיפור על אומץ, לקיחת אחריות ומאבק חסר פשרה לצדק.

"מבוך השקרים" - סרט מרתק, חשוב ומעורר שאלות. מאד מומלץ!