אבא יקר ואהוב שלי
03 למאי 2012
מאת שיר סבן.
רפאל סבן ז"ל, גמלאי שעבד כ-26 שנים בסניף ראשי חיפה, נפטר ב- 14.4.2012. בתו, שיר, כתבה דברי הספד לאביה.
אבא יקר ואהוב שלי,
גם אם ממש אנסה למצוא, לא חושבת שאמצא מילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב המציפים אותי בעומדי כאן היום. הרגע בו היוודע לי דבר מותך, היה הרגע בו חיי התהפכו. התהפכו וידעתי - לא ישובו להיות אותו הדבר לעולם.
איך נפרדים מאיש שהיה כל עולמך? חבר, מורה, מנהיג, איש משפחה למופת, בעל לתפארת ובעיקר אבא דואג ואוהב, שאין שני לו ולעולם לא יהיה לו תחליף.
כל השנים והרגעים שבילינו יחד, השמחים וגם העצובים כאחד, חולפים היום אל מול עיניי הדומעות והפחד ממלא את גופי. פחד מחיים בלעדיך, ללא מילה טובה, טיפ קטן של חוכמה, אינספור רגעי צחוק, לילות רבים כימים אותם בילינו יחד - פתאום נראים כזיכרון עמום ורחוק. אך דבר אחד לא ישתנה ולא ישכח, והוא הקשר המיוחד ששרר בינינו והחותם העצום שהטבעת באישיותי ובחיי.
מקווה שטוב לך במקום אליו הלכת, שקט, רגוע ונטול דאגות. מקווה שתמשיך להתבונן בנו מלמעלה, ובדרכך שלך תמשיך אותנו לנצח ללוות. מקווה שעם הזמן אלמד לקבל בהבנה כלשהי את האסון שפקד אותנו, אלמד לסלוח, להפנים. אלמד שוב לחייך, ללכת, לאכול, לנשום, אלמד לעשות את כל אותם הדברים שכעת נראים בלתי אפשריים.
מקווה שאלמד שוב לאהוב את החיים, כי כעת הם נראים לי כבלתי ניתנים לאהבה. מותך שאב ממני כל טיפת רגש אחרונה שהייתה בי. את כל מה שהיה בי לתת לך נתתי, וכעת כשהלכת, נדמה שאין כבר מה לומר, מה לתת, מה לאהוב. הרי איך אפשר לאהוב עולם שמספק לך כל כך הרבה רגעי אושר ויחד עם זאת מפתיע אותך עם הרגעים הכי קשים וכואבים, רגעים שנדמים כמבחן הישרדות אחד ארוך, שלא ברור אם אתה הולך לנצח בו, להפסיד, אם תצליח בסופו של דבר לשרוד.
ולמרות הכל, בעיקר בשבילך, נמצא את הכוחות להרים את ראשינו ונמשיך מהנקודה בה הפסקת אתה, גם אם זה יהיה קשה מנשוא. אבא, היית אבא מושלם לי ולחן, בעל מקסים ומושלם לאמא, אח יקר למזל וליהושע. כל מי שהכיר אותך אהב אותך, כי אין עליך, רגיש, מתחשב ואוהב ללא הפסקה.
הלוואי שכל ילדי ישראל יזכו לאבא כמוך, מלח הארץ, זה אתה. איש חיל, הכי חכם שיש, אנו כבר מתגעגעים אליך וכל כך אוהבים אותך, אבא שלנו. אנו בטוחים שממרום השמיים, תמשיך עם טיפות הגשם וקרני השמש החמות את ליבנו לחמם ותשטוף כל רגע של כאב. מקווה שאתה סולח לי על הכעס והמרמור שמציפים אותי, אבל אני בטוחה שאתה גם בטח מבין שבמצב שכזה, קשה למצוא סיבה לשמוח, להתעורר בבוקר, לחייך או להמשיך.
היה רגוע ובטוח שגם כשיחלפו השנים, דמותך תיוותר בזיכרוננו חרוטה, צרובה ודבר לא ישנה או יפחית את האהבה הגדולה שיצרנו יחד, כשעוד היית איתנו ולכתך מאיתנו היה רק בגדר חלום רע. מקווה שכמו הקלישאה הידועה "הזמן יעשה את שלו", אך מתפללת שהזמן לא ירחיק אותך מליבנו. שתמיד תחיה כאן איתנו, בדרך זו או אחרת, תמיד נראה, נשמע ונריח אותך, גם אם פיזית - אתה כבר לא ממש כאן.
אוהבת אותך הכי בעולם, ומקווה שעם הזמן אגלה שלעוול הזה שנגרם לנו היום, הייתה סיבה מוצדקת. איזה הסבר מוזר שישפוך אור על כל הצער שנגרם לנו, על כל ההתמודדות הקשה שעומדת בפנינו ועל כך שאתה - כל כך רחוק מאיתנו.
רפאל סבן ז"ל, גמלאי שעבד כ-26 שנים בסניף ראשי חיפה, נפטר ב- 14.4.2012. בתו, שיר, כתבה דברי הספד לאביה.
אבא יקר ואהוב שלי,
גם אם ממש אנסה למצוא, לא חושבת שאמצא מילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב המציפים אותי בעומדי כאן היום. הרגע בו היוודע לי דבר מותך, היה הרגע בו חיי התהפכו. התהפכו וידעתי - לא ישובו להיות אותו הדבר לעולם.
איך נפרדים מאיש שהיה כל עולמך? חבר, מורה, מנהיג, איש משפחה למופת, בעל לתפארת ובעיקר אבא דואג ואוהב, שאין שני לו ולעולם לא יהיה לו תחליף.
כל השנים והרגעים שבילינו יחד, השמחים וגם העצובים כאחד, חולפים היום אל מול עיניי הדומעות והפחד ממלא את גופי. פחד מחיים בלעדיך, ללא מילה טובה, טיפ קטן של חוכמה, אינספור רגעי צחוק, לילות רבים כימים אותם בילינו יחד - פתאום נראים כזיכרון עמום ורחוק. אך דבר אחד לא ישתנה ולא ישכח, והוא הקשר המיוחד ששרר בינינו והחותם העצום שהטבעת באישיותי ובחיי.
מקווה שטוב לך במקום אליו הלכת, שקט, רגוע ונטול דאגות. מקווה שתמשיך להתבונן בנו מלמעלה, ובדרכך שלך תמשיך אותנו לנצח ללוות. מקווה שעם הזמן אלמד לקבל בהבנה כלשהי את האסון שפקד אותנו, אלמד לסלוח, להפנים. אלמד שוב לחייך, ללכת, לאכול, לנשום, אלמד לעשות את כל אותם הדברים שכעת נראים בלתי אפשריים.
מקווה שאלמד שוב לאהוב את החיים, כי כעת הם נראים לי כבלתי ניתנים לאהבה. מותך שאב ממני כל טיפת רגש אחרונה שהייתה בי. את כל מה שהיה בי לתת לך נתתי, וכעת כשהלכת, נדמה שאין כבר מה לומר, מה לתת, מה לאהוב. הרי איך אפשר לאהוב עולם שמספק לך כל כך הרבה רגעי אושר ויחד עם זאת מפתיע אותך עם הרגעים הכי קשים וכואבים, רגעים שנדמים כמבחן הישרדות אחד ארוך, שלא ברור אם אתה הולך לנצח בו, להפסיד, אם תצליח בסופו של דבר לשרוד.
ולמרות הכל, בעיקר בשבילך, נמצא את הכוחות להרים את ראשינו ונמשיך מהנקודה בה הפסקת אתה, גם אם זה יהיה קשה מנשוא. אבא, היית אבא מושלם לי ולחן, בעל מקסים ומושלם לאמא, אח יקר למזל וליהושע. כל מי שהכיר אותך אהב אותך, כי אין עליך, רגיש, מתחשב ואוהב ללא הפסקה.
הלוואי שכל ילדי ישראל יזכו לאבא כמוך, מלח הארץ, זה אתה. איש חיל, הכי חכם שיש, אנו כבר מתגעגעים אליך וכל כך אוהבים אותך, אבא שלנו. אנו בטוחים שממרום השמיים, תמשיך עם טיפות הגשם וקרני השמש החמות את ליבנו לחמם ותשטוף כל רגע של כאב. מקווה שאתה סולח לי על הכעס והמרמור שמציפים אותי, אבל אני בטוחה שאתה גם בטח מבין שבמצב שכזה, קשה למצוא סיבה לשמוח, להתעורר בבוקר, לחייך או להמשיך.
היה רגוע ובטוח שגם כשיחלפו השנים, דמותך תיוותר בזיכרוננו חרוטה, צרובה ודבר לא ישנה או יפחית את האהבה הגדולה שיצרנו יחד, כשעוד היית איתנו ולכתך מאיתנו היה רק בגדר חלום רע. מקווה שכמו הקלישאה הידועה "הזמן יעשה את שלו", אך מתפללת שהזמן לא ירחיק אותך מליבנו. שתמיד תחיה כאן איתנו, בדרך זו או אחרת, תמיד נראה, נשמע ונריח אותך, גם אם פיזית - אתה כבר לא ממש כאן.
אוהבת אותך הכי בעולם, ומקווה שעם הזמן אגלה שלעוול הזה שנגרם לנו היום, הייתה סיבה מוצדקת. איזה הסבר מוזר שישפוך אור על כל הצער שנגרם לנו, על כל ההתמודדות הקשה שעומדת בפנינו ועל כך שאתה - כל כך רחוק מאיתנו.