ציוני דרך בסמכות הטביעה של בית חשמונאי - השלב השני

מאת יהושע זלוטניק.

גמלאי הבנק, יהושע זלוטניק, מתמחה בתחום המטבעות העתיקות - נומיסמטיקה. לפניכם הפרק השני בסדרת הכתבות בנושא התקופה החשמונאית.

לכתבה הראשונה  http:///?p=2513

* טביעת המטבע עם השושן והעוגן בירושלים

המטבע הנידון הוא מטבע פרוטה מברונזה שעל פניה מופיע עוגן, לצידה כתובת ביוונית "של המלך אנטיוכוס המיטיב" וכן אחד משני התאריכים: 181, 182 למנין הסלבקי. בגבה מופיע דגם פרח השושן. מקובל במחקר שהמטבע נטבע בירושלים.



בהנחה שחיל מצב סלבקי חנה במקום כל שהוא באזור ירושלים, נשאלת השאלה האם הסלבקים טבעו את המטבע הזה בשם אנטיוכוס, לצורך שימוש פנימי של חיל המצב? סביר שלא. מטבע ברונזה נועד בעיקר לשימוש שוטף בשווקים היהודים, שהיו נתונים לפיקוחו של יוחנן וברור שלא עבור שימוש של יחידת חיל המצב הסלבקי. סביר שאותם החיילים השתמשו בעיקר במטבעות הסלבקים שהיו נפוצים וסחירים בכל האזור, והיו בשימוש גם בשווקים היהודיים. לכן האפשרות הסבירה יותר היא שהמטבעות עם דגם השושן והעוגן, נטבעו על ידי הורקנוס הראשון, בחסות או בהסכמת אנטיוכוס, לשימוש יהודי האוטונומיה ביהודה באותה עת.

הורקנוס היה הראשון מבין החשמונאים שחידש את טביעת המטבעות היהודיים. הורקנוס, היה שליט מעשי ותכליתי ואסטרטג טוב. הוא ידע לקרוא היטב את המפה המדינית דאז ולתכנן את מהלכיו בזהירות. הצלחתו נבעה מכך שפעל בשלבים, התאים עצמו לנסיבות המשתנות וניצל את המצב הפוליטי באזור לטובתו עם יתרונות יחסיים, תוך שתמרן את תגובותיו מול השלטון הסלבקי, שסבל מסכסוכים רצופים ומאבקים ממושכים שהחלישו אותו.

הורקנוס הצליח להפעיל במקביל את הרומאים, שהיו להם אינטרסים באזור, ואלה התערבו תמיד לטובתו, במספר הזדמנויות ביחסי הגומלין שלהם מול אנטיוכוס סידטס. נראה שבסופו של דבר הגיע הורקנוס לפשרה עם אנטיוכוס סידטס, שהתאים עצמו למצב המשתנה וכתוצאה מכך קבל יוחנן סמכויות טביעה. העדות לכך היא המטבע הראשון שנטבע בירושלים ועליו סמל השושן היהודי.

על פי דעת חלק מהחוקרים, נטבע מטבע זה על ידי הורקנוס הראשון, בחסות אנטיוכוס השביעי סידטס. על צידו השני של המטבע מופיע סמל סלבקי מלכותי, העוגן. סמל זה אינו מתגרה ברגשות היהודים. זה הצד של הטבעת פרוטומט הריבון. ייתכן ובאותה תקופה השתנתה התפיסה שהייתה בעת הטבעות האובולים ביהודה בתקופה הפרסית ותחילת ההלניסטית, אז לא נמנעו היהודים מלהטביע דמויות על מטבעות. מאידך, מהתקופה החשמונאית עד פיליפוס בן הורדוס אשר טבע את דיוקנו, לא הוטבעו דמויות השליטים היהודים על מטבעותיהם.

לדיוקנים על מטבעות יש היבט דתי המתייחס לדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל מסיכה". אין אמנם כל מטבע הנושא את דיוקן מלכי החשמונאים, אולם אותם מטבעות כסף זעירים מהתקופה הפרסית והתלמית, הנושאים את הכתובת בעברית "יהוד" ו"יהדה", נושאים גם את ראש תלמי ואת ראש המלך הפרסי. נראה שבאותה תקופה לא הפריע הדבר ליהודים, למרות שנטבעו בפחוות יהודה לאחר תקופת ההנהגה של עזרא ונחמיה, תקופה בה החמירו המנהיגים היהודים בקיום מצוות התורה.

 דיוקנות מלכים על מטבעות יהודית. המטבע הימנית נושאות הכתובת 'יהד' מהתקופה הפרסית והמטבע משמאלה נושאת הכתובת 'יהדה' מהתקופה התלמית.

 

בסיכומו של דבר, המטבע הנזכר המטבע דומה בצורתו ובתקנו למטבעות ברונזה סלבקיים אחרים בתקופה, ושימש למעשה כמטבע משותף של הריבון אנטיוכוס ובעל בריתו הורקנוס. כתמיכה בהנחה זו ניתן למצוא דוגמאות אצל מקורותיו של יוסף בן מתתיהו, המעידות על גמישותו של אנטיוכוס השביעי כלפי היהודים. ניתן להניח לפיכך, ששיפר את הזכויות שהעניק ליהודים ובכלל זה התרת טביעת מטבעות ביהודה, וזאת על מנת לרכוש את הורקנוס כבן ברית שיסייע בידו בתחומים נוספים. דוגמאות המעידות על גישתו הגמישה של אנטיוכוס, הן הפסקת המצור על ירושלים למשך חג הסוכות (133 לפסה"נ) ושליחת קורבנות לבית המקדש, שבראשו עמד הכהן הגדול הורקנוס הראשון, כתרומה אישית.

זה העיתוי הסביר וההזדמנות שהורקנוס עשוי היה לבחור לממש בו טביעת מטבעות, המשלבים סמל אוטונומי-יהודי ועוגן סלבקי מלכותי בירושלים. למזלנו המטבעות מתוארכות. על המטבעות מופיעים תאריכים המתייחסים לשנים: 132/1, ו-131/0 לפסה"נ, מיד לאחר המצור של אנטיוכוס כפי שנזכר במקור של יוסף בן מתתיהו.

סמכות הטביעה שעברה בירושה שהוענקה לכהן הגדול היהודי שהיה גם אתנרך, דומה במהותו לסמכויות שהוענקו על ידי אנטיוכוס הרביעי בזמנו למספר גדול של ערים, בעיקר בפניקיה, לטבוע מטבעות ברונזה עירוניים. חוסר היציבות בממלכה הסלבקית הביא לכך, שמדינות רבות וערים שהיו תחת חסות הסלבקים, ניצלו את ההזדמנות ודרשו מהסלבקים לקבל מידה רבה של עצמאות. מגמה מדינית מעין זו הייתה סיבה טובה להורקנוס, שהיה מודע לנעשה באזור, לטביעת המטבע האוטונומית . טביעה זו הביא ליוחנן הכנסה נאה מהפצת המטבעות באותה עת ביהודה.

ישנן פרשנויות שונות על משמעות דגם השושן על המטבע. האחת, שהיא סמלה של הכהונה הגדולה, סמל שהופיע במקביל על כמה ממתקני המקדש בירושלים. השנייה, שהסמל הוא סמלה של ירושלים בתקופה הפרסית וההלניסטית. השלישית, שהדגם מסמל את בית המלוכה ביהודה. לדעת המחבר דגם השושן על המטבע הנזכר שימש בזמנו של הורקנוס כסמל האוטונומיה ככלל וכסמל הכהונה (של הכהן הגדול הורקנוס) בפרט, כאשר על צידה השני של המטבע הופיע דגם העוגן המלכותי והכתובת הסלבקית של הריבון אנטיוכוס.[2]
 שיטה מדינית זו של טביעה אוטונומית למחצה, שמאפיין אותה צד אחד של המטבע הנושא את סמל האוטונומיה המקומית, ועל צידה השני סמל הריבון, הייתה מקובלת בתקופה הפרסית. ישנם מספר דוגמאות על מטבעות שנטבעו ביהודה, המעידות על כך. למשל, על צד אחד של מטבע כסף עם הכתובת "יהד", מופיע דגם בז פרוש כנפיים עם כתובת הנזכרת בארמית, כאחד מסמלי האוטונומיה. בצידה השני דמות מלך פרס עם כתר כסמל ריבוני של השלטון הפרסי או פרח שושן.

לדעת המחבר, ייתכן ובתקופה הפרסית השילוב בז עם כתובת "יהד" בעברית מהווה אחד מסמלי האוטונומיה ביהודה במקביל לשושן, כפי שבצידון אחד הסמלים הוא ספינת מלחמה וסמל אוטונומי נוסף הוא חומות ומגדלי צידון המופיעים על אחד מהמטבעות.

בהשוואת נוספת של הטביעה הסלבקית לתקופה הפרסית, ניתן לקבל תמיכה לטיעון בטביעה בפניקיה. יש דוגמאות במטבעות הצידוניות באותה עת, המעידים על אותה שיטת תצוגה משולבת של דגמים. אשר על צדה האחד של המטבע הצידונית מופיעה סמל/י הריבון הפרסי, כמו למשל דמות מלך פרס הנלחם מול אריה. בעוד שעל צידה השני מוצגת סמל אוטונומיה של העיר צידון, כמו למשל ספינה עם משוטים.



מטבע אובול צידוני מכסף מהתקופה הפרסית. צדה האחד מלך פרס מול אריה כסמל הריבון. צד שני ספינת מלחמה צידונית כסמל האוטונומיה הצידונית

 

 

ייתכן מאד, שהשימוש בסמל השושן ו/או הבז פרוש הכנפיים עם הכתובת "יהד" בארמית, שהופיעה על מטבעות יהודה בעריכי אובול מהתקופה הפרסית, מהווים סמל או סמלי האוטונומיה של הפחווה. השימוש בסמל חודש על פי אותה מתכונת בתקופת אנטיוכוס השביעי סידטס, וכראיה לדיון שלנו, מופיע השושן על צידה האחד של מטבע הברונזה הנדון בעריך פרוטה. על מטבע זו אין כל אזכור של מנהיג האוטונומיה, הוא יוחנן הכהן הגדול.

---