יתומים - תיאטרון הידית - מעבדת פיס לתרבות פרדס חנה - כרכור

מאת שוש להב.

הפקת מקור של אנסמבל תיאטרון הידית "יתומים", מובאת בשפת במה מעבדתית, מחקרית וייחודית, ועוסקת בקבוצה החוקרת את היתמות כמצב קיומי וחברתי.

יתמות הינה מצב קיומי קשה, עצוב, מורכב. האם היתמות, לצד מצבי החוסר וההזדקקות, הינה גם מצב המאפשר עצמאות, חירות והיות האדם מקור לעצמו? האם יתכן שכולנו מתהלכים, מתנהלים וחשים מרבית הזמן כיתומים? היצירה החדשה של אנסמבל תיאטרון הידית "יתומים", מובאת בשפת במה מעבדתית, מחקרית וייחודית, ועוסקת בקבוצה החוקרת את היתמות כמצב קיומי וחברתי.

העולם הוא בית יתומים ובתוכו אנו, שחקנים ילדים, משחקים משחק.

הבית - שלד תלוי ללא קירות וללא תקרה.

ישנים ומקיצים, מאכילים ומטפלים, עומדים בתור, מבודדים, משתיקים זה את זה.

הופכים לזאבים הנאבקים עד הסוף או קופצים מתוך התמסרות מעבר לצוק אל מרחב לא מוגבל של עצמאות.

מי רואה אותנו?

ברבים מסיפורי הילדים, הגיבורים הם יתומים, דבר הגורם להם מצד אחד, להיות פגיעים מאד ומן הצד השני, לברוא עצמם באופן חדש לגמרי ומשוחרר מתכתיבים חברתיים ומשפחתיים. הקהל מוזמן להיכנס לתוך עולם חדש. בעולם זה, חמישה שחקנים החוקרים מצבי תודעה של יתמות, עסוקים בריטואלים של קיום סדר היום על ידי משחקים, נאבקים על שליטה ומקום, וכל זה כשברקע צלו הגדול של ההיעדר.

בהמשך ישיר לעבודותיה האחרונות של בימאית הקבוצה, שירי ג'ורנו, עבודת האנסמבל נסמכת על בחירת נושא או תמה מסוימים, ובעקבותיהם יציאה למסע חקר אמנותי של הצוות היוצר. תהליך העבודה כולל הצפת הסביבה הרגשית והפיזית שמעורר הנושא, פירוק ופרימה שלו מהמשמעויות האגורות בו ומציאת אפשרויות חדשות, משחררות, מעבר להגדרה המקובלת. כתמיד, נבחן גם המקום והתפקיד של הקהל ביצירה ובדיקת הגבולות של היוצרים מולו.

מהלך ההצגה:

העבודה היא מעין משל על התנהלותה של החברה האנושית, במציאות ללא הנהגה ברורה ודואגת, חברה הנדחפת ודוחפת למאבק הישרדותי ושוכחת את היכולת והצורך לחיות דרך המשחק והיצירה. 

על הבמה "מריונטת בית" שנבנית ומתפרקת, דימוי המבטא כמיהה אוניברסלית אנושית לחום וביטחון. הבית הזה, מעבר למרחב הרגשי, הוא גם בית יתומים, אשר בו מתרחשים ריטואלים בדינמיקה קבוצתית. ריטואלים החושפים מנגנונים אישיים וחברתיים, שנוצרים כדי להתמודד עם היעדר ההורה: משחקי טיפול, טקסי פרידה, שינה, יניקה, הנקה ורחצה, מתקלפים בתהליך בימתי והופכים לתנועה מתמשכת ומתמדת. כך שהטקסים מצטברים לריטואל בלתי פוסק של בנייה ופירוק צורות ומבנים משפחתיים חברתיים.

על הבמה ארבעה יתומים (שני בנים ושתי בנות) ויתומה "חדשה", שדרך עיניה נחשף מנגנון משחקי היתמות והטקסים.

הריטואלים והמשחקים נמצאים בלופ של סדר יום קבוע, חוזרים עליהם שוב ושוב, משנים אותם מבפנים, משחקים איתם, מחליפים, לובשים ופושטים תלבושות, ומגלמים את ההורים הנעדרים. כל זאת נעשה בשפה בימתית הלקוחה מתוך עולם משחקי הילדות, שפה הלוקחת ומרחיקה אותם לתוך אלימות, קיצוניות ואבסורד: מסדר בוקר, ניקיון, שירה משותפת, עמידה בתור לאוכל, מקלחת ומאבק על מקום ומים, קריאה משותפת, מנוחת צהריים..

מתוך הריטואלים המפורקים של סדר היום, עולה דינמיקה של היררכיה ומאבק על מקום, על ביטוי ייחודי ועל משאבים אינסטרומנטליים ורגשיים בתוך הקבוצה. צפות ועולות תמונות זיכרון המשוחקות על ידי הילדים, בהן הם מגלמים את ההורים הנעדרים ואת הפרידה מהם. בנוסף, מתקיים גם המשחק הקבוע שבו היתומים כמהים להורים חדשים שייקחו אותם (הקהל) ומנסים לשכנע בכל דרך שההורים (זוג שייבחר בקהל ויולבש בבגדי המשחק) ייקחו אותם מפה. האופן שבו תמונות אלו מגולמות, מכיל הן את הכמיהה והגעגוע והן את המבט הילדי המשוחרר, החף משיפוט.

אל מרחב זה של בית היתומים, נכנסת ילדה זרה. היא לבושה ומתנהגת שונה ואינה יודעת להתנהג על פי הקודים של המקום. לאורך כל התמונות הראשונות, מנסה הילדה לפענח את השפה החדשה, להיכנס לבית, להתקבל, לשחק את המשחק, אך היא נהדפת שוב ושוב על ידי הקבוצה. ה"מדוכאים", היתומים, הופכים ל"מדכאים" וסוגרים את פתחי הכניסה לילדה הזרה.

מתוך הייאוש המתגבר וחוסר התכלית, אותה ילדה זרה מוציאה את האלימות החבויה בה, שגדלה לאורך ההתרחשות הבימתית, ובתמונה בה האלימות משתחררת, ההתרחשות הופכת לשדה קרב כאוטי, אלים ואכזרי בין הילדים.

מההריסות של ההתפרצות האלימה נאחז כל שחקן ילד בפיסה של בגד או חפץ, מתחיל לשיר או לנגן, והקבוצה מתעוררת והופכת למעין להקה נודדת, שרה, מנגנת ומספרת את כל סיפור ההצגה מההתחלה. החופש המתקיים במצב המשחקי והזיקיות המשתנה ללא הרף, פותחים בפני הילדה פתח להיכנס פנימה לחבורה, הילדה הזרה מתקבלת כחלק מהקבוצה ומצטרפת לריטואל המשחקים.

תיאטרון הידית:

תיאטרון הידית HaYadit Theater)) הממוקם בפרדס חנה-כרכור, מהווה בית ובמה לכוחות הקיימים באזור, היוצרים במשותף תיאטרון ניסיוני חזותי ורב תחומי. התיאטרון מציע אפשרות חדשה אמיתית ופורצת דרך, שבה שלובים זה בזה עשייה אמנותית איכותית, חוקרת, עכשווית ושואלת שאלות, לצד השתלבות ומעורבות במקום ובקהילה האזורית. פעילות התיאטרון כוללת אנסמבל שחקנים יוצרים, בית ספר לשחקן היוצר, מרכז פרינג' על אזורי ובית לקהילה יוצרת.

תיאטרון הידית פועל משנת 2002 ומנוהל אמנותית על ידי היוצרת והבימאית שירי ג'ורנו. בשנת 2011 הוכר כ"מעבדת תרבות" על ידי מועצת הפיס לתרבות ולאמנות - מיזם חברתי-אמנותי המיועד לטפח יצירה תרבותית איכותית בפריפריה.

המבנה בו ממוקם התיאטרון היה נגרייה, ולכן שמו "הידית". המתחם מתפתח ובו חנויות וגלריות ויש חנייה בשפע.

שירי ג'ורנו - יצירה ובימוי

יוצרת, בימאית ומורה, מנהלת אמנותית ומייסדת של תיאטרון הידית. בוגרת לימודי בימוי תיאטרון - סמינר הקיבוצים, בי"ס המקלט בנוה צדק. בעברה, חברת מעבדת התיאטרון "השולחן המשפחתי" ואנסמבל מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי. הציגה וביימה בפסטיבלי עכו השונים, פסטיבל ישראל, פסטיבל SIBUE ועוד.

כבימאית העלתה עם אנסמבל הידית את: "מחכים לה(נס)" (2007), "לאן נעלמה השמחה" (2008), "אולמי סאן סט" (2009, עלתה בפסטיבל עכו 2009), "טקטוניה לעבור דרך קירות" (2011), "שלוש אצבעות מתחת לטבור" (2013). ועם בוגרי בית הספר לשחקן היוצר את:  "פלסטר" (2004), "לסובב את הידית" (2005), "לרגל המצב" (2006), "קפיצת ראש" (2011), "שוטים ברוח" (2013), "נשים עושות גברים" (2014).

איתי דורון - שחקן יוצר

בוגר מכינת הנוער בבית ספר למשחק ניסן נתיב וסדנת "תיאטרון המדוכאים" של אגוסטו בואל בסמינר הקיבוצים. השתתף בהפקות של תיאטרון "הצעקה" ותיאטרון המושבות וכן הנחה קבוצת תיאטרון לנוער ערבי-יהודי ביפו.

הצטרף לאנסמבל תיאטרון הידית באוקטובר 2014.

דיצה משולם - שחקנית יוצרת

פסיכולוגית קלינית. עוסקת בפסיכולוגיה בשילוב אומנויות ועבודה בטבע. עסקה שנים רבות במחול, עבדה בתעשיית הקולנוע בהפקות שונות כעוזרת צלם, תאורה ועריכה, בין השאר עם מיכל בת אדם, איתן פוקס ויצרה בקבוצת תיאטרון רב-לשוני באולדנבורג, גרמניה.

יוצרת באנסמבל תיאטרון הידית משנת 2004, במסגרתו השתתפה כשחקנית ויוצרת בהפקות הבאות: "לרגל המצב" (2004), "ערב חורף" (2005), "מחכים ל(ה)נס" (2007), "פרשת מים" (2008), לאן נעלמה השמחה (2008 ), "אולמי סאן סט" (2009) וטקטוניה – לעבור דרך קירות (2011).

טלי הירשפלד - שחקנית יוצרת

בוגרת מגמת משחק בבית הספר לאמנויות הבמה סמינר הקיבוצים, לימודי משחק בתיאטרון "בימתיים" בגבעתיים ומגמת "הלחנת שירים" ב"רימון" בית ספר לג'אז ולמוסיקה בת זמננו.

השתתפה בהצגות "ביאטריצ'ה" בסמינר הקיבוצים ובצוותא, "ירמה" בבימויה של נועה לב בסמינר הקיבוצים, מופע שירים ומערכונים לזכרו של יוסי בנאי  2008, "זה כמו להרוס רק הפוך" בפסטיבל עכו 2007.

השתתפה בהפקות של תיאטרון הידית: "לאן נעלמה השמחה" (2008), "אולמי סאן סט" (2009), "טקטוניה לעבור דרך קירות" (2011), "שלוש אצבעות מתחת לטבור" (2013).

יהודה לזרוביץ' - שחקן יוצר ומוזיקאי

בוגר בית ספר למשחק ניסן נתיב בירושלים. לאחר הלימודים השתתף בהפקה במסגרת בית הספר לתיאטרון חזותי.

הצטרף ל"אנסמבל עיתים" של רנה ירושלמי להצגות "וויצק 91" ו-"מיתוס". שיחק בהצגות "חתונת הדמים" ו-"סוחרי הגומי" במסגרת החוג לתיאטרון של האוניברסיטה העברית. כתב שתי הצגות ילדים שבהן גם שיחק: "הנסיכה הלנה" ו-"פינג פונג". שיחק בסרט "לנגד עיניים מערביות" בבימוי של יוסף פיצ'חדזה. שיחק בהפקות שונות ב"תיאטרון קרוב" וב"תיאטרון הזירה".

משתתף בהפקות של תיאטרון הידית: "טקטוניה לעבור דרך קירות" (2011), "שלוש אצבעות מתחת לטבור" (2013).

קלאודיה דוליצ'י - שחקנית יוצרת והדרכת שחקנים ואימון

נולדה במילאנו, איטליה. זמרת, שחקנית ויוצרת.

למדה ועבדה לאורך השנים בתיאטראות החשובים באירופה: לה-קוקֿ, דניו מנפרדיני, לינדה וייס ואנריקה פארדו (רוי-הרט), תיאטרון וולדוקה, מרכז פונטדרה, תיאטרון דה-סולאיל של אריאן מנושקין ועוד.

קרין שטאנג – שחקנית יוצרת

בוגרת המסלול להכשרת השחקן בקומדיה וליצנות F.R.A.C.O   בביה"ס למשחק La Scene sur Saone, ליון צרפת, ביה"ס במרכז שלומי לתאטרון אלטרנטיבי וסמינר הקיבוצים.

שחקנית יוצרת בהפקות של מרכז שלומי לתאטרון אלטרנטיבי. הופעות בליון וסביבותיה במסגרת פסטיבלים:  Festival de mumming play a Belleville, Les nuits de chateau Monmelat, Scene 7–Le Croisseur

השתתפה כשחקנית וכיוצרת בפסטיבל ים: עכו, תלוי במקום, smallבמה ועוד.

שמשה כעוזרת בימאי בתיאטרון הרצליה.

משתתפת בהפקת תיאטרון הידית: "טקטוניה לעבור דרך קירות".

הנס פלדה - יוצר שותף ועיצוב חזותי

עוסק בעיצוב מוצר, עיצוב סביבה, בנייה במחזור ותיאטרון. מייסד וחבר עמותת תיאטרון הידית.

בוגר בית הספר לצילום האג, הולנד. זוכה פרס סנדברג לעיצוב, מוזיאון ישראל (1987).

מייסד (עם אילנה הרשנברג) "פלסטיק פלוס" חנות וגלריה לעיצוב ברחוב שינקין לעיצוב וייצור של תאורה ואביזרים לבית ולמשרד. במסגרתה גם הפיק אירועי רחוב ואצר תערוכות עיצוב. מייסד "קבוצת קקטוס" בתל אביב. בשנים האחרונות עוסק בעיצוב ובבנייה אמנותית בצמיגים משומשים תחת המותג "ריטיירד".

חבר פעיל בתיאטרון הידית מיום הקמתו. השתתף כשחקן וכמעצב חזותי המממש את חלומות התפאורה בכל הפקות התיאטרון: "פלסטר" (2004), "לסובב את הידית" (2005), "לרגל המצב" (2006), "מחכים לה(נס)" (2007), "לאן נעלמה השמחה"* (2008), "אולמי סאן סט"* (2009), "קפיצת ראש"* (2011), "טקטוניה לעבור דרך קירות", בשיתוף עם יעלה אורן זלאיט (2011), "שלוש אצבעות מתחת לטבור" (2013).

ניצן כהן - דרמטורגיה ועיבוד טקסטים

מחזאי במאי ותסריטאי. בין עבודותיו: "גבר אישה מלים" (פסטיבל עכו 1999 - כתיבה ובימוי, פרס שטרנפלד לכתיבה ובימוי), "משחקי חברה" (תיאטרון תמונע 2005 – פרס מחזאי השנה) "בלבוי" (פסטיבל תיאטרון קצר 2007 – כתיבה ובימוי), "חם בטבריה" (תיאטרון תמונע 2010 – כתיבה ובימוי).

כתיבה לטלוויזיה: "גם להם מגיע" – סאטירה, "קצרים" – תכנית מערכונים, ועוד.

כמו כן, מנחה סדנאות לכתיבה דרמטית, חבר בוועדה האמנותית בתיאטרון "תמונע" ועוד.

* יתומים

יצירה ובימוי: שירי ג'ורנו

יוצר שותף ועיצוב: הנס פלדה

הדרכת שחקנים: קלאודיה דוליצ'י

טקסט ודרמטורגיה: ניצן כהן

עיצוב תלבושות: ברק אביעם

מוסיקה מקורית: יהודה לזרוביץ

עיצוב תאורה: תומר שלום

שחקנים - יוצרים: איתי דורון, דיצה משולם, טלי הירשפלד, יהודה לזרוביץ, קלאודיה דוליצ'י, קרין שטאנג

מחיר כרטיס: 70 ₪

* מועדי ההצגות הקרובות:

רביעי 11.11.15, שעה 20:30 - תיאטרון הקוביה, המרכז לתרבות - גן מאיר, במסגרת לילה פרינג'

חמישי 19.11.15 בשעה 20:30 - תיאטרון הידית, פרדס חנה

מוצ"ש  21.11.15, שעה 20:30 - תיאטרון הידית, פרדס חנה

* תיאטרון הידית:

רח' חרושת 1, פרדס חנה-כרכור

טלפון 077-5301381

https://www.facebook.com/hayadit.theatre?ref=hl