משפחה בקולנוע היפני, בשבוע הקולנוע היפני בסינמטקים

מאת שוש להב.

שבעה סרטים של מיטב היוצרים היפנים-מסטרים ותיקים ויוצרים עכשוויים - העוסקים באחד הנושאים הפופולריים ביותר בקולנוע היפני - המשפחה. שימו לב לסרט "הבלדה על נאראימה".  2.2 - 25.2 בסינמטקים: תל אביב, ירושלים, חיפה וחולון

לפסטיבל הקולנוע היפני נבחרו השנה שבעה סרטים, של מיטב היוצרים היפנים-מסטרים ותיקים ויוצרים עכשוויים, שכולם עוסקים באחד הנושאים הפופולריים ביותר בקולנוע היפני - המשפחה.

העיסוק בתא המשפחתי מאפשר ליוצרים היפנים לדון בגלוי או במרומז בתמורות החברתיות הכלכליות והפוליטיות, שעברו ועוברות על יפן במאה השנים האחרונות. כדרכו של הקולנוע היפני, מאופיינים סרטים אלה בקומפקטיות ובמתינות, מצד אחד, ובקינטיות מתפרצת, מצד שני.

סרטו התיאטרלי של קייסוקי קינושיטה, "הבלדה על נאראימה", מתאר באיפוק את המשפחה היפנית המסורתית (המכונה "ie") ואת המנהג לשלוח את זקני הכפר לסיים את חייהם למדרגות הר שומם. ב"סוף הקיץ" עוסק המסטר היפני יסוז'ירו אוזו, בשידוכים ובנושא הפילגשות בחברה היפנית. בסרט מככבת אחת מגדולות שחקניות יפן בכל הזמנים, סטסוקו הארה, שהתפרסמה ב"סיפור טוקיו" ונפטרה לאחרונה.

שני סרטים של הבימאי המנוח, ג'ון איצ'יקאווה, יוצגו בשבוע הקולנוע: "למות בבית חולים" וסרט הפתיחה, "טוני טקיטני". איצ'יקאווה ההומניסט, הושפע רבות מאוזו ובחן בסרטיו את המשפחה היפנית המודרנית במיוחד בעיר טוקיו. ב"למות בבית חולים", הסמי דוקומנטרי והנוגה, מתוארים ללא כחל ושרק חולי סרטן הנאבקים לשרוד. ב"טוני טקיטני" המסוגנן, חוקר איצ'יקאווה את מוסד הנישואין ואת הבדידות של גיבוריו, בתוך התא המשפחתי ומחוצה לו. הסרט מבוסס על סיפור של הארוקי מוראקמי ומלווה אותו המוסיקה המתוחכמת של ריוצ'י סאקאמוטו.

אספקטים נוספים של המשפחה היפנית מוצגים ב"מגדל טוקיו", המתאר מערכת יחסים סבוכה בין אם לבנה וב"לידה מחדש" המציג תוצאות של חטיפת ילד. גם מקומו של ז'אנר הג'ידייגאקי - הדרמה התקופתית - לא נפקד משבוע הקולנוע ובסרט "חרב הייאוש", מוצג סמוראי המתמודד עם מות אשתו ובמקביל משכלל את טכניקת הלחימה שלו.

* טוני טקיטאני (יפן 2004)

בימוי: ג'ון איצ'יקאווה

משחק: איסי אוגאטה, ריי מיאזווה

בימי הבום הכלכלי של שנות השמונים, טוני טקיטאני הוא עובד יעיל בתעשיה היפנית, המפרנס היטב את עצמו ואת אשתו. הכל היה נהדר, אלמלא בחרה אשתו להוציא את כל ממונם על בגדי מעצבים. כאשר הוא מציע לה להאט את הקצב, האידיליה נשברת. על בסיס סיפור קצר של הרוקי מוראקמי (שבעצמו נשען על "האדרת" לגוגול), מגיש ג'ון איצ'יקאווה מבט מפוכח על יפן המודרנית. יותר מאשר ביקורת חברתית, יש כאן דקות אבחנה באשר לעולמו הפנימי של הגבר היפני: בודד, צייתן, מסורס. "סרט עדין עם עוקץ שנון" (ניו יורק טיימס).

(105 דקות. יפנית, תרגום לעברית ואנגלית).

הקרנה חד פעמית.

* מגדל טוקיו (יפן 2007)

בימוי: ג'וג'י מטסוקה

משחק: ג'ו אודאגירי, קירין קיקי

כאשר מסוואה היה ילד, אמו עזבה את אביו האלכוהוליסט וגידלה אותו בכפר קטן. עכשיו, כשהוא גדול, הוא מנסה לגבור על עצלותו ולהיות סטודנט מוצלח. כשהעניינים עולים סוף סוף על מסלול מבטיח, מתגלה סרטן אצל אמו, והוא מזמין אותה לבוא לגור אצלו בטוקיו. ובכן, אמא היא מוסד קדוש גם בחברה היפנית, ו"מגדל טוקיו" - על שם מגדל התקשורת של טוקיו המשמש מראה עבור הגיבורים -  מתבונן על המוסד הזה עם מעט אירוניה והרבה חום. בזכות שחקניו המעולים, התוצאה היא מלודרמה משפחתית נוגעת ללב.

(142 דקות. יפנית, תרגום לעברית ואנגלית).

הקרנה חד פעמית.

* חרב היאוש (יפן 2010)

בימוי: הידיוקי היראיאמה

משחק: הטסושי טויוקאווה, צ'יזורו היקאווקי

סנזמון, סמוראי נאמן, מחסל בקור רוח את הפילגש של אדוניו. במפתיע, הוא נותר בחיים. בשנת המאסר הוא נזכר בנסיבות שהובילו לרצח, ולאחריה הוא הופך לשומר ראשו של האדון, רגע לפני שמזימת חיסול עתידה לצאת לדרך. ב"חרב היאוש" יש לא מעט מז'אנר הסמוראים: מסורת, כבוד, שליחות חברתית ומקצוענות בתחומי הלחימה. אלא שכאן הם מוגשים בסגנונו של יאסוז'ירו אוזו, כלומר, במבט סבלני שמתבונן בגיבוריו, חושף בהדרגה את מניעיהם ומעניק ליצירה את כוחה הרגשי.

(114 דקות. יפנית, תרגום לעברית ואנגלית).

הקרנה חד פעמית.

* לידה מחדש (יפן 2011)

בימוי: איזורו נארושימה

משחק: הירומי נגאסקו, מאו אינו

אחרי שהמאהב נטש אותה, אחרי שאשתו לעגה לה, מחליטה קיוואקו לחטוף את בתם התינוקת בת החצי שנה. במשך ארבע שנים היא מגדלת אותה בזמן שהיא מסתתרת מהחוק. שנים מאוחר יותר, ארינה, התינוקת שהפכה לאשה צעירה, נזכרת בשתי אמהותיה ובצלקות הרגשיות שהותירה בה החטיפה, ומנסה להשיב את חייה למסלול. "לידה מחדש" היא מלודרמה אפקטיבית, המבויימת במיומנות. נארושימה משתמש היטב בכלים הסינמטיים, יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים, מבלי לוותר על הניואנסים והתוצאה גרפה את מרבית פרסי האקדמיה היפנית בשנת 2011.

(147 דקות. יפנית, תרגום לעברית ואנגלית).

הקרנה חד פעמית.

* הבלדה על נראיאמה (יפן 1958)

בימוי: קייסוקי קינושיטה

משחק: קינויו טנאקה, טאיג'י טקאהאשי

כאשר מגיעים הזקנים לגיל 70, בכפר למרגלות הר נראיאמה, מובילים אותם ילדיהם אל הפסגה המושלגת, שם יעשו הרעב והקור את שלהם. אורין הזקנה מקבלת בשלווה את גורלה, אך בנה אינו מסוגל להפרד מאמו. הגרסה המקורית של "הבלדה על נראיאמה" (אצלנו הוקרנה הגרסה המעולה של שוהי אימאמורה), היא סרט נועז וחריף. קינושיטה, בן דורו של קורוסאווה, מביים בסגנון הקאבוקי - עם משחק כמו ריאליסטי וקריינות יבשה, ובאמצעות אור, צבעים ותפאורה, מעמת בין מלאכותיות הקולנוע לרגש מתפרץ. "סרט יפה ואלגנטי ביותר" (רוג'ר אברט זצ"ל).

(98 דקות. יפנית, תרגום לעברית ואנגלית).

הקרנה חד פעמית.

* למות בבית חולים (יפן 1993)

בימוי: ג'ון איצ'יקאווה

משחק: איטוקו קישיבה, מסאיוקי שיונויה

על בסיס קטעי יומן שכתב רופא במחלקה האונקולוגית, משרטט ג'ון איצ'יקאווה דיוקן בלתי רגשני של חיי בית החולים. איצ'יקאווה מביא את סיפורם של חמישה חולים, והדרך שבה חייהם אוזלים בהדרגה. איצ'יקאווה אינו מציב את מצלמתו קרוב מדי, עוקב אחר שגרת החיים בגובה העינים, מלהק רופאים ואחיות לתפקידים הראשיים ומאמץ סגנון כמו תיעודי. בזכות המרחק הנכון הזה, בזכות היומיומיות המוותרת על המלים הגבוהות, נוצרת עוצמה מפתיעה, שהולכת ונצברת ככל שהסרט מתקדם. "שיעור בעידון מאופק" (וראייטי).

(100 דקות. יפנית, תרגום לעברית ואנגלית).

הקרנה חד פעמית.

* סוף הקיץ (יפן 1961)

בימוי: יאסוז'ירו אוזו

משחק: סטסוקו הארה, יוקו טסוקאסה

שתי אחיות מתמודדות עם הצורך להתחתן, כדי להשביע את רצונו של אביהן. אבל בעוד נוריקו הצעירה כבר חיה לפני הקודים המודרנים, אקיקו עדיין קשובה יותר למסורת. כאשר חולה האב, בוחנות השתיים שוב את עתידן. באמצעות הצילום הנטורליסטי, דרך האופן שבו עונת הקיץ מגיעה למסך בצבעים, בקולות ובתלבושות, ובזכות המשחק של שתי גיבורותיו (סטסוקו הארה שכיכבה בכמה מסרטיו הגדולים, הלכה לעולמה לפני חודשים אחדים), מתבונן אוזו במעבר שעושה יפן מחברה מסורתית אל עבר המודרניות. את השאלות האלו הוא מתרגם לדרמה משפחתית, שאוחזת בלב ולא מרפה. אל תחמיצו.

(103 דקות. יפנית, תרגום לעברית ואנגלית).

הקרנה חד פעמית.