Mir Castle Complex Museum, Belarus
מרינה טלרמן | 03 ליולי 2016
מאת שוש להב.
טירת מיר בבלארוס - הינה אתר מורשת עולמית של אונסקו. העיירה מיר היא גם ערש תרבות יהודית שנכחדה במלחה"ע ה- 2. לטייל ולזכור!
ישיבת מיר המפורסמת פעלה בעיירה מיר, בבלארוס, מהקמתה בשנת 1815 עד 1939 - שנת חורבנה ע"י הנאצים במלחה"ע השניה. על-כן, בסיור בבלארוס, כשאחת האטרקציות שהוצעה לנו היתה טירת מיר, מיד צף הזיכרון וכמובן הסקרנות.
סיירתי באזור במסגרת משלחת עיתונאים מרחבי העולם, שהגיעו לכנס בינלאומי בבלארוס בנושא תקשורת המונים, שהתקיים בעיר הבירה מינסק. כיום, העיירה מיר - הנמצאת באזור קרליץ, במחוז הורדנה (גורדנה) - הינה פנינה תיירותית, שבה שטחים ירוקים ופורחים, בתי מלון ומסעדות וגולת הכותרת הינה טירת מיר, שהוכרה ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית, ונחשבת לאחת מעשר הטירות המפורסמות והמתויירות שבאירופה. ליווה אותנו אברמצ'יק רוסלן - סגן ראש המחוז, צעיר חביב ומסביר פנים.
הטירה-מוזיאון מיר, נמצאת כ-85 קילומטר דרומית למינסק הבירה. במקור הייתה בשטח ששייך לפולין, אך הועברה לשטח רפובליקת בלארוס בברה"מ לפני מלחמת העולם השנייה, נכבשה יחד איתה במלחמה, ולאחריה חזרה להשתייך לבלארוס. בנייתה של הטירה החלה בסוף המאה ה-15. הטירה נבנתה בסגנון גותי והקמתה הושלמה על ידי הדוכס איליניץ', בתחילתה של המאה ה-16. בסביבות שנת 1568 עברה טירת מיר לידיו של הדוכס הליטאי ממשפחת רדזיוויל, שסיים לבנות את הטירה בסגנון הרנסאנס.
לאחר שננטשה משך קרוב למאה שנים וניזוקה קשות במהלך המלחמות הנפוליאוניות, שוקמה הטירה בסוף המאה ה-18. בשנת 1895 נקנתה על ידי ניקולאי סוויאטופולק-מירסקי, שבנו החל לבנות את הטירה מחדש לפי תוכניתו של האדריכל תאודור בורס ונותרה בבעלות המשפחה עד ל- 1939. בזמן מלחמת העולם השנייה, היה האזור תחת ריבונות גרמנית נאצית והטירה שימשה כגטו לאוכלוסייה היהודית המקומית.
הטירה המרהיבה:
שביל הכניסה למתחם הטירה הינו גן פרחוני המוביל לכניסה לטירה. אורכו של המבנה 78 מטר, רוחבו 72 מטר. יחד עם הגנים שסביבו והמבנים הנוספים הכלולים בהכרזה של אונסקו, הקומפלקס משתרע על שטח של 270 דונם. חומות הטירה יוצרות מעין מרובע כשבארבע פינותיו ניצבים מגדלי שמירה הנישאים לגובה של 26-22 מטרים ולהם גגות רעפים משופעים, ובמרכז החזית המערבית, מעל לשער, ניצב מגדל חמישי הנישא מעליהם.
בטירה, המשמשת כמוזיאון, מוצגים ציורים, מפות, ריהוט, ביגוד, נשק וכד' המאפיינים את עברן המפואר של שושלות בעליה. מזרחית לטירה שוכנת קפלה ובה קבריהם של בני משפחת סוויאטופולק-מירסקי. בחלקה האחורי של הטירה, משתרע אגם קטן ויפה, שהמבנה משתקף במימיו ולצידו חורשת עצים.
על הפסטורליה הזו מעיב 'הזיכרון היהודי' - בצידו הצפוני של המתחם ניצבת אנדרטה בצורת אסטלה, לזכר יהודי מיר שנרצחו במקום בשואה. גיא ההריגה עצמו מסומן במשטח ריצוף על הקרקע.
כשאברמצ'יק רוסלן שמע שאני מישראל ומתעניינת במיוחד בנושא היהודי, קרא לשומרת בטירת מיר, ביקש שתביא את צרור המפתחות וירד איתי למרתף הטירה, לאולם בו רוכזו היהודים במלחה"ע ה- 2 ונורו למוות. באולם נמצא כיום מוזיאון קטן המציג מסמכי תיעוד של יהודי העיירה, תצלומים וכלי קודש ששרדו. מאד מרגש!
יהודי מיר:
כאמור, שמה של העיירה מיר נודע בעולם היהודי בזכות ישיבת מיר שפעלה בה לתפארה. טרם פרוץ מלחה"ע ה- 2 גרו בעיירה כ-2,400 יהודים, שהיו 50 אחוזים מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות הציוניות, אגודת ישראל והבונד. עם הכיבוש הגרמני של העיירה, בתחילת מבצע ברברוסה, נרצחו 25 מנכבדי הקהילה, והוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ביצוע עבודות כפייה, תשלום סכומי כופר וענידת טלאי צהוב.
באוקטובר 1941 רוכזו יהודי העיירה בגטו קטן, וב-9 בנובמבר 1941 רצחו הגרמנים ושוטרים מקומיים כ-1,300 מיושביו, ובהם רב הקהילה, אברהם צבי קמאי. קבוצת מחתרת יהודית שפעלה בגטו סייעה להבריח ממנו כ-300 יהודים ליערות הסביבה. ב-13 באוגוסט 1942 רצחו הגרמנים את מאות היהודים שנותרו בגטו בבורות ירי, וערכו מצוד קפדני אחר היהודים שנמלטו ממנו. לפי דו"ח של מפקד המשטרה במיר, מתאריך 26 באוגוסט 1942, "העיירות מיר ופולונקה נקיות מיהודים ונורו 719 איש".
ומה כיום בעיירה מיר: ישיבת מיר - משמשת כסניף הדואר, בית הכנסת הגדול - הפך למסעדה, בית הכנסת הקטן - משמש כגן ילדים. בעיירה נמצא גם מוזיאון צנוע, שבו תצלומים, כלי קודש, ספרים ועיתונים, מהתקופה שבה חיו היהודים בעיירה, וביניהם גם זלמן שזר - יליד העיירה ולימים נשיא מדינת ישראל.
(צילום: שוש להב)
