המלצה על ההצגה "פליישר", בתיאטרון הבימה

מאת ציפי פרקש.

תיאטרון הבימה מחזיר למרכז הבמה את הקונפליקט החילוני-דתי, בדגש הכפייה הדתית, המוטח בפנינו מליבו של המחזה. מצית רגשות!

 לכאורה, נדמה כי נושא הכפייה הדתית מיושן קצת בימינו. אני, שחוויתי טיפין מכך על בשרי, עקב "פלישת" חרדים לשכונה בה אני גרה - הנושא בנפשי, לפיכך הזדהיתי עמוקות עם הגיבורים. הקולנוע השכונתי הפך אצלנו למעון ילדים דתי, בכניסה לקניון עומדים דתיים המשדלים נערים וגברים להניח תפילין ובצמתי הרחובות מחלקים עלונים וחוברות בנושאים יהודיים שונים.

העלילה מציגה בפנינו את נסיונם של בני הזוג פליישר, חילונים ניצולי שואה, בעלי איטליז שכונתי, להתמודד עם המציאות החדשה שנכפית עליהם, עת עוברים לשכונתם הישנה דתיים רבים. בתחילה מתלהבים בני הזוג, יחד עם תושבי השכונה החילונים הוותיקים, בעלי הסטוריית גבורה ומורשת קרב, לראות את רבי הקומות החדשים הנבנים מול עיניהם ומחליפים את הבתים הישנים.

התושבים הוותיקים מלאי תקווה ששכונתם הישנה תחדש פניה כקדם ותתמלא באנשים, משפחות וילדים, שיביאו לשפע ולשגשוג כלכלי. שמחתם מתחלפת בתדהמה, כאשר הם נוכחים לדעת שהשכנים החדשים הם בני הקהילה החרדית, המונהגת על ידי הרב אנגל. החרדים מוצגים כמי שמשתלטים על השכונה ודוחקים ממנה את החילונים. התושבים החילונים הוותיקים, חלקם ניצולי שואה וכאלה ששילמו מחיר בדם בניהם במלחמות ישראל, מתמודדים עם הכוחניות החרדית בדרכים שונות.

ברטה ופליישר, כמו גם יתר התושבים הוותיקים, מנסים להסתגל למציאות החדשה. כדי לשרוד הם נאלצים להיענות לתכתיבי השכנים החדשים. הם משקיעים כספים רבים בשיפוץ האיטליז המרוקן מקונים, משיגים תעודת כשרות ומתחזקים ביהדותם למראית עין.

תקוותם מתבדה כאשר מסתבר להם שהחרדים בשכונתם רואים בכשרות המדינה (אותה קנו בכסף רב), "טריפה ממש". הם מנסים להשיג את ה"הכשר" של רב הקהילה, הרב אנגל, אך מאמציהם עולים בתוהו. מטה לחמם נשבר, הם שקועים בחובות, ואף נאלצים להחזיר הביתה את שלוימלה, בנם היחיד, השוהה במוסד לילדים בעלי פיגור שכלי, שמעשיו ישפיעו על כל הסובב אותו.

ההתנגשות בין החרדים החדשים והחילוניים הוותיקים הולכת ומחריפה, הולכת ומקצינה, עד לשבר מוחלט והסוף הידוע מראש - השכונה חילונית הוותיקה הופכת לשכונה חרדית לחלוטין.

פליישר", שהועלה בשנות ה- 90, חוזר אלינו כעת בבימוי עדכני ומודרני, שבא לידי ביטוי במקהלת נגנים – זמרים הלבושים לבן, ומוסיפים מימד סוריאליסטי המדגיש את המציאות הקשה אותה רואים על הבמה.

השחקנים כולם מפליאים לעשות בכשרונם, מפיחים רוח בדמויות ובעלילה, מחיים ומעמיקים את הדרמה המתחוללת בין דתיים לחילונים. דמותה של ברטה מגולמת, לסירוגין, על ידי סנדרה שדה וחנה לסלאו. אני זכיתי לראות את חנה לסלאו, אותה הכרתי כבדרנית ובדחנית. הופתעתי מאד  מהיכולות הדרמטיות שלה וכשרון המשחק, שריגשו אותי ואף הצליחו להביא אותי לידי דמעות.

ההצגה פליישר:

מאת: יגאל אבן-אור

בימוי: משה קפטן

עיצוב תפאורה: ערן עצמון

עיצוב תלבושות: עפרה קונפינו

מוסיקה: יוסי בן-נון

עיצוב תנועה: שרון גל

עיצוב תאורה: מאיר אלון

שחקנים:

נתן דטנר, חנה לסלאו, סנדרה שדה, דב רייזר, רבקה גור, נתי רביץ, יגאל שדה, ניר זליחובסקי, נלי תגר, הגר טישמן, נדיר אלדד, ניל משען, מיטל נוטיק, עמית גיל , אלכסה לרנר

 (צילום: ז'ראר אלון)