המלצה על המחזמר עלובי החיים, בתיאטרון הבימה

מאת ציפי פרקש.   

המחזמר "עלובי החיים", המבוסס על הרומן מאת ויקטור הוגו, מחזיר אותנו לפריז של המאה ה-19, בהפקה נהדרת בתיאטרון הבימה.

 אתחיל מהסוף - כשהכל כבר הסתיים, התקשתי לעזוב את אולם התיאטרון. רציתי להישאר שם, בפריז של המאה ה-19 המציגה אמנם עולם קשה, מלחמת הישרדות יומיומית לצד מאבק על עקרונות וערכים, אי צדק וחוסר שוויון חברתי, עניים לעומת עשירים, נוכלים למול ישרים.

 כל אלה נבראים על במת תיאטרון הבימה, בשירה מרגשת, על-ידי צוות זמרים ושחקנים מופלאים, וידאו ארט עדכני והרבה קסם מוסיקלי, המוגש על ידי תזמורת נגנים חיה. הפקה נהדרת, הגורמת הנאה ומרוממת את הנפש.

 העלילה:

 המחזמר "עלובי החיים", המבוסס על הרומן מאת ויקטור הוגו, מחזיר אותנו לפריז של המאה ה-19, אך משקף בפנינו את המציאות של חיינו אנו במאה ה-21, על כל בעיותיה.

המחזמר מציג את סיפורו של אסיר מס' 24601 המשתחרר על תנאי לאחר 19 שנים בכלא, בעוון גניבת שתי ככרות לחם ונסיון בריחה מן הכלא. ז'אן ולז'אן יוצא למסע חייו כשהוא אוחז בידו כרטיס קלון צהוב שעליו להציגו בפני כל, כרטיס אשר גורם לכל מי שפוגש בו, שלא לבטוח בו. הוא אינו מצליח לקבל עבודה ואפילו לא להשיג מקום לינה.

 חייו הופכים למורכבים יותר, בשעה שהסוהר שפיקח עליו במשך כל תקופת מאסרו, ז'אבר, עוקב אחריו בקפדנות על מנת לוודא שהוא שומר על הכללים המגבילים שהוטלו עליו. ולז'אן, בוחר לברוח ולהשאיר מאחור את עברו. הוא קורע את הכרטיס הצהוב, ויוצא לדרך חדשה תחת שם בדוי.

 שנים לאחר מכן, הוא הופך לראש עיריית מונטריי ואף מנהל בית חרושת. אחת מהעובדות בבית החרושת, פנטין, מפוטרת מעבודתה לאחר שחברותיה מגלות שהיא מגדלת בסתר ילדה מחוץ לנישואין. היא מואשמת בזנות ונזרקת לרחוב. על ערש דווי, מבטיח ולז'אן לפנטין שיעשה הכל על מנת למצוא את הבת שלה ולגדל אותה. הוא מוצא את קוזט הקטנה בפונדק דרכים, ואוסף אותה מצמד פונדקאים נוכלים - בני הזוג תנרדייה, הסוחטים ממנו כסף רב בעבור שחרורה.

שבע שנים לאחר מכן, 1832, ולז'אן וקוזט מתגוררים בפריז, שם שוב נפגשים ז'אבר - שדולק אחריהם כדי לתפוס את האסיר המשוחרר שלא עמד בתנאי שחרורו, וכן בני הזוג תנרדייה ובתם אפונין - שנאלצו לסגור את הפונדק מטעמים כלכליים ומתפרנסים מעשי גנבה ושוד.

על רקע הרחוב התוסס משמועות על הדחתו של הגנרל למארק, האדם היחיד בממשלה שדואג לעניים, נאספים הסטודנטים בבית הקפה, תחת הנהגתו של אנז'ורא, כדי לתכנן מהפכה. הם רותמים את ההמון ברחוב ומקימים את המתרס לקראת המאבק בצבא. לצד המערכה הצבאית נרקם סיפור אהבה משולש בין סטודנט רומנטיקן בשם מריוס, ובין קוזט ואפונין, שכן האהבה היא התקווה היחידה בעליבות החיים הזו. סופו של משולש אהבה זה בשבר מוחלט עבור האחת, ואהבה נצחית עבור השניים האחרים.

המחזמר מסתיים על ערש דווי של ולז'אן הנושא תפילה לאל  שיסלח לו על חטאיו ושיאסוף אותו אליו. הוא הוזה שדמותה של פנטין המנוחה מודה לו על דאגתו לקוזט וקוראת לו לבוא אליה. ולז'אן מאושר גם לפגוש במריוס ובקוזט, ובקשתו האחרונה היא שיקראו את המכתב שבו כתב את סיפור חייה המלא של קוזט. ולז'אן מת, והבמה מתמלאת בכל משתתפי המחזמר לשיר סיום מלא תקווה לגורלם של עלובי החיים.

המחזמר שנכתב במקור על ידי קלוד-מישל שנברג ואלן בובליל, הועלה לראשונה בפריז ב- 1980, מאז עבר גלגולים שונים, והופיע על מיטב בימות בעולם וגם בארץ.

הפליאו במלאכה ולהם התודה:

בימוי: משה קפטן

תרגום: אהוד מנור

מנהל מוסיקלי: יוסי בן נון

עיצוב תפאורה: ערן עצמון

עיצוב תלבושות: ילנה קלריך

עיצוב תנועה: מירי לזר

עיצוב תאורה: קרן גרנק

וידאו ארט: שי בונדר

הדרכה קולית: דוקי עצמון

שחקנים:

אמיר דדון / זוהר בדש, יגאל שדה / גלעד קלטר, מירי מסיקה / מיכל שפירא, אבי קושניר / אורי הוכמן, חנה לסלאו / מיקי קם, הראל סקעת / אלדר ברנטמן, רוני דלומי / נוי הלפרין, טל ברגמן / הדר עטרי, עידו ברטל / נדיר אלדר, נועם טלמון, רועי קקון, גיל קפטן.

ילדים:

אדם מוכתר, אופק בן מאיר, ביסאן אבו לבן, מאיה מלכי, נועם לנין, ניב לקט, עמית ברנר, רוני מדואל, שי הראל.

(צילום: ז'ראר אלון)