יוזף בויס / טדאוש קנטור בתערוכה "לשם ובחזרה"

מאת שוש להב.

מוזיאון ישראל בתערוכה חדשה, החוקרת מיתוס, זיכרון והיסטוריה, בעבודתם של שני אמנים אירופים רבי-השפעה במאה ה-20, ומתיחסת ליחסים בין יהודים-גרמנים-פולנים.

מוזיאון ישראל מציג את "יוזף בויס / טדאוש קנטור: לשם ובחזרה", התערוכה הראשונה המציבה יחד את חייהם ואמנותם של האמן הגרמני יוזף בויס (1921-1986) ושל האמן הפולני טדאוש קנטור (1915 - 1990), והיא סקירה מעמיקה ראשונה של עבודתו של בויס בארץ.

התערוכה מתמקדת בסיפורי חייהם המקבילים של שני האמנים - כל אחד מהם התייחס לשאלה המורכבת של היחסים בין יהודים-גרמנים-פולנים ולתהפוכות הטראומטיות של ההיסטוריה האירופית שחוו איש-איש בדרכו. המשחק שלהם במיתוס, בביוגרפיה, בזיכרון ובאנטומיה של זיכרון, ובאמנות היוצאת מנקודת מבט אישית עד-מאוד, אפילו אגוצנטרית - כל אלה מקרבים מאוד בין עמדותיהם.

התערוכה, שמאורגנת על ידי מוזיאון ישראל, ירושלים, מציגה כ-60 עבודות מושאלות מאוספים ציבוריים בינלאומיים חשובים, ובה עבודות בתלת-ממד, מיצבים ורישומים, וכן סרטים המתעדים את עבודות הבמה של כל אמן.

ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון ע"ש אן וג'רום פישר, אמר: "יוזף בויס וטדאוש קנטור הם שתיים מהדמויות החשובות באמנות אירופה של המאה ה-20, וכל אחד מהם מציע מבט אישי ופרובוקטיבי של האירועים המזעזעים שעיצבו את חייהם הפרטיים ואת העולם בכלל בתקופתם. התערוכה שלנו היא הראשונה שמציגה את עבודותיהם של בויס ושל קנטור ביחד, והיא הגדולה בהיקפה המציגה את בויס בארץ. אנו שמחים להציג לקהל את התערוכה המשותפת הזאת, שתציע תובנות חדשות ורבות עוצמה על חייהם ועל עבודתם של שני האמנים."

בויס וקנטור שניהם חצו תחומי אמנות. הם נודעו בעיקר בפעולותיהם - הפנינג, מצגות, מופעים, הצגות, הפגנות רחוב, הרצאות, סמינרים ודיונים, ושניהם התמקדו ברישום. התערוכה חוקרת את האופן שבו הטווח המגוון של פעילויותיהם היה אמצעי חזותי להתמודדות עם ההיסטוריה האישית והכללית של זמנם. למורכבות היחסים בין יהודים-גרמנים-פולנים ולמהפכות הטראומטיות בהיסטוריה של אירופה היה תפקיד מפתח בעיצוב עבודתם, שהיתה חברתית מאוד, פוליטית מאוד ובו-בזמן גם אישית מאוד.

השניים חתרו, איש-איש בדרכו, לסכם את הכאוס של המאה ה-20, למשל במיצב המונומנטלי של בויס "סוף המאה ה-20" (1983-5) המורכב מגושי אבן וולקניים מפוזרים בחלל רחב פתוח ומזכירים גופות, וב”אמבאלאז’ הגדול לסוף המאה ה־20" מתוך עבודת התיאטרון של קנטור "לעולם לא אשוב" (1988), שבה מופיעות דמויות ממחזות קודמים שלו.

התערוכה מאירה את האופן שבו עבודות האמנות שלהם ופעולות האמנות שעשו, צובעות את ההיסטוריה במחשבות אישיות, ברגש ובעיקר במצפון, ומייצגת את האמונה המשותפת שלהם, שתפקידו של האמן הוא לשחזר, לתקן ולזכור.

את התערוכה "יוזף בויס / טדאוש קנטור: לשם ובחזרה" אצרו ירומיר ידלינסקי, מנכ"ל לשעבר במוזיאון האמנות בלודז' וסוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות במוזיאון ישראל ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ ואוצרת לאמנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו. התערוכה בנדיבות לין שוסטרמן וקרן שוסטרמן ישראל. סיוע נוסף הגישו אגודת הידידים של מוזיאון ישראל בגרמניה ותורמי קרן התערוכות של המוזיאון לשנת 2012.

* על יוזף בויס

בויס ידוע כאחד מאמני אירופה המהפכניים והחשובים ביותר של המאה הקודמת. הוא נולד בקרפלד שבגרמניה ב-1921, וגדל בקלווה, עיירה על הגבול שבין גרמניה והולנד ה"טובלת באווירה מיסטית" (לדבריו). בשנת 1941 התגייס לצבא כקשר והוצב בפולין הכבושה, שם למד בוטניקה. לבסוף דחה את הגישה המדעית והמיר אותה באמנות, כי ראה בה דרך "להניע את היצירתיות האנושית".

במופעים מוקדמים שבהם חקר בויס את תפקיד האמן כשאמאן, הוא משך את הקהל בדרכים חדשניות ומתגרות והציג את האמנות כמדיום אנושי אותנטי להובלת שינוי מהפכני. בצאתו למסע של יצירת עבודות המטשטשות את הגבולות בין אמנות לחיים, יצר בויס חפצים, מיצבים, פסלים ורישומים, שקוראים תיגר על התפיסות המסורתיות של יופי ותשוקה. עבודתו הניסיונית במהותה הפכה אותו לאחד האבות המייסדים של האוונגרד הגרמני.

*על טדאוש קנטור

טדאוש קנטור הפולני, צייר, אמן הצרפים, מעצב תפאורה ובמאי תאטרון ידוע בזכות מופעיו המהפכניים והתיאטרון והאמנות האוונגרדיים שיצר. הוא נולד ב-1915 בוויילופולה-סקשינסקיה, ולמד באקדמיה לאמנויות בקרקוב. בזמן הכיבוש הנאצי בפולין הוא הקים את התיאטרון העצמאי ולימד באקדמיה לאמנויות בקרקוב. הוא גם ניהל תיאטרון ניסיוני בקרקוב, ונודע בעיצוב הבמה האוונגרדי שלו.

ב-1955 הנהיג קבוצה של אמנים חזותיים, מבקרי תיאטרון וחוקרי תאטרון והקים עמם את קבוצת התאטרון קריקוט 2, שם פיתח רעיונות יצירתיים ובחן אותם. הם העלו עבודות שהיו בהן סצינות כמו מסרטים אילמים וחיברו על הבמה בין שחקנים לבין בובות. בשנות ה-60 הקבוצה החלה להעלות מופעי הפנינג. על אף הטווח הרחב של אמצעי הבעה אמנותיים, קנטור הגדיר עצמו בראש ובראשונה כצייר.

נעילת התערוכה: 27 אוקטובר.