עילי והסוס המתאים, ספר חמוד לילדים, מאת אילנה לאור

מאת ציפי פרקש.

 עילי מתגעגע להורים כשהוא מבלה עם סבתא, וסבתא כותבת לו ספר בו היא מעלה שאלות בהן מתחבט הנכד. יצא בהוצ' אבן חושן, כתבה אילנה לאור, עם איוריה היפים של הלה חבקין.

אני תמיד נהנית להקריא ספר לנכדי שעדין אינו קורא בעצמו, וכן לקרוא בצוותא עם נכדתי שכבר שולטת בקריאה. נכדים וספרים הם תענוג..

"כשאני באה לקחת את עילי הנכד שלי מהמועדון בו נמצא לאחר בית הספר (הוא היום בכתה א'), שואלים אותי הילדים 'את סבתא שלו?', ואני עונה שאני גם סבתא שלו וגם חברה שלו. לאחר כמה שעות של משחק, של ביחד, אני נפרדת מעילי ואני נשארת עם הרבה אהבה וגעגועים". כך מספרת סבתא של עילי.

"געגועים הם לפעמים החברים הכי טובים" (פרפרזה על שירו של נתן יונתן, פילדלפיה). כך אמרה סבתא לעילי, כשהיה מתגעגע להוריו כשהיו ביחד. הגעגועים מאפשרים לזכור את מי שאנחנו אוהבים. והגעגועים הם אלה שגרמו לאילנה לאור לחשוב ולכתוב על עילי. לכתוב על נושא מרכזי שמאד מעסיק אותו, מטריד אותו וכל אחד יכול להזדהות עם זה (כל אחד – גם ילדים וגם מבורים), כמו לדוגמא:

"האם אני קטן או גדול?", "האם אני חשוב?". ובשאלת המקובלות: האם אני מקובל? האם אני מפורסם? רוצה להיות מפורסם? למה אני מוזמן ולמה לא? האם העיסוק שלי נחשב? האם אני יכול לעשות דברים שאני אוהב בלי להיות נלעג? איך מנצחים בתחרות ולמה כל כך חשוב לנצח? האם הורי יאהבו אותי רק כילד טוב, מנצח, חכם, שלא מתלונן כשמפסיד?

בהשראת התמודדויות אלה של עילי הנכד, כתבתי אילנה את הספר.

יחסי הורים וילדים. הורים הם אלה שעוזרים בבניית בטחונו של הילד, באפשרותם לתת לו תחושה שבכל מה שיעשה לא יאבד את אהבתם, גם אם הם כועסים עליו. הם אלה שיכולים לתת לו תחושת שיש לו השפעה על המציאות ולזכות אותו בהערכה, הם יאפשרו לו להיות סקרן וחקרן. יחד עם זאת, הם אלה ש"מחליטים עליו", וטוב שכך. הם יחליטו מתי די, מתי הולכים לישון, איך מתנהגים ואיך לא.

איפה עובר הגבול? אכן שאלה גדולה איך לשמור על תחושת הביטחון, הערך הפנימי והסקרנות של הילד, מבלי לקצץ את כנפיו, ומאידך - לא לוותר על התפקיד ההורי שגם מגביל את הילד, קובע מה מותר ומה אסור.

ראשית, אם נכיר באוניברסליות של התופעה ובבלתי נמנעות שלה, נראה שכהורים נהיה בפחות לחץ. לא נלחץ אם הילד מרגיש שבלי תלבושת של מסי הוא לא יכול להראות את פרצופו בגן, או שבפורים, הוא היחידי שלא רוצה להתחפש, ולא נלחץ כשהילד מספר לנו ש"לכל הילדים יש ולמה לי לא".

חשוב לראות במה הילד טוב, מה החוזקות שלו ולהקנות לו תחושת ערך עצמי.

אילנה לאור -  פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית, מורה ומדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת"א ומייסדת תוכנית "חברותא" באוניברסיטת ת"א. זה ספרה השני. ספרה הראשון "החברה שלי ליה" ראה אור לפני כשנה.

 (צילום: יח"צ)