תיאטרון הבימה - "סיפור אהבה בשלושה פרקים", מאת הארווי פיירסטין

מאת ציפי פרקש.

אוסף של שלושה מחזות מאת הארווי פיירסטין, על ארנולד ויינברג, הומו יהודי המופיע כדראג קווין בניו יורק בה הוא מתגורר, בשנות ה- 70 המאוחרות ובתחילת שנות ה- 80. 

רצינו לשמוע מוזיקה טובה, לצחוק קצת ולבלות עם חברים, אז יצאנו לראות את ההצגה "סיפור אהבה בשלושה פרקים", בתיאטרון הבימה.

"סיפור אהבה בשלושה פרקים" הוא אוסף של שלושה מחזות מאת הארווי פיירסטין, על ארנולד ויינברג, הומו יהודי המופיע כדראג קווין בניו יורק בה הוא מתגורר, בשנות ה- 70 המאוחרות ובתחילת שנות ה- 80.

כל אחד משלושת הפרקים: "סופר מאצ'ו", "פוגה בחדר הילדים" ו"זכות קדימה לאלמנות וילדים", נכתב במקורו כמחזה נפרד, אך בחיבורם הם יוצרים דרמה קומית מרגשת על אהבה, בדידות ומה שביניהם. זהו סיפור מרתק בסגנונו, העוקב אחר חייו של ארנולד, לאורך שנים של כאב לב, משברים ויחסים משפחתיים, על כל גווניהם בחיפושיו אחר אהבה, כבוד ומסורת, בעולם שלא מקבל את מי שהינו.

בפרק הראשון אנו מתוודעים לארנולד במועדון הלילה בו הוא עובד, שם הוא פוגש את אד, מורה דו-מיני שאינו שלם עם זהותו המינית. בפרק השני המתרחש שנה לאחר מכן, הוא פוגש את אלאן, דוגמן צעיר ויפה תואר, שלימים הופך להיות הרומן האמיתי הראשון והמבטיח שלו. הפרק השלישי של הסיפור, מציג בפנינו את יחסיו המורכבים עם אמו, המסרבת להשלים עם מי שהוא. ארנולד ממשיך לבחון את התנאים המקובלים של חיבה, ורוקם סיפור אנושי המאשר לכולנו, שכל האמצעים כשרים בדרך להשגת האושר.

המחזה זכה בפרס טוני כמחזה הטוב ביותר לשנת 1983 ואף הופק כסרט קולנוע.

לפני שלושה עשורים, בעת כתיבת המחזה, הרעיון שלאהבה הרומנטית יש יותר מצורה אחת, לא היה מובן מאליו. ואפילו היום - למרות ההתקדמות עם ההכרה בנישואין חד-מיניים והיתרי אימוצים לזוגות גאים, ועל אף הנראות הגוברת של הקהילה הלהט"בית והמודעות לבעיותיה והשגיה, הדרך לשיוויון זכויות מלא עוד ארוכה ופיירסטין מציב בפנינו מראה המשקפת זאת בהומור ובשנינות.

תרגום: רבקה משולח, בימוי: נתן דטנר, עיצוב תפאורה: אלכסנדרה נרדי, עיצוב תלבושות: יובל כספין, עיבודים וניהול מוזיקלי: ליאור רונן, עיצוב תנועה: תות מולאור , עיצוב תאורה: מאיר אלון.

הפליאו במשחקם: מורדי גרשון (שכבש את הבמה), אקי אבני/נתי רביץ, מיקי קם/רבקה מיכאלי, ריקי בליך, עומר דרור, איתמר כרמלי/גיל סרי, "האחיות לוז" - שירה ז' כרמל, יפעת זיו, ענת    -ענת מושקובסקי. "האחיות לוז" תרמו רבות לאווירת התקופה בנעימות ושירים מוכרים בסגנון שירה ייחודי, השואב השראה מהג'אז המסורתי של ראשית שנות ה-30 ואף משורשיו המוקדמים יותר.

  (צילום: ז'ראר אלון)