הסרט \'זוג יונים\' של דובר קוסאשווילי, מעורר מחלוקת וסקרנות, בעיקר בגלל העירום

מאת שוש להב.

האם יעמוד השלד הישן של האהבה והחברות ברוחות התשוקה הסוערות? פנטזיה מינית יוצאת משליטה וחושפת מארג של סודות, שקרים ודחפים נסתרים. ועירום, כמעט הכל בעירום

 לכאורה, ראינו כבר הכל בתחומי חשיפת הגוף, מאמנותי ועד פורנוגרפי, כך, שלכאורה, איננו צריכים להתרגש או להתרכז דווקא בעניין זה. אז מדוע כשמזכירים את "זוג יונים", מתייחסים בעיקר לעירום? אני חוששת שהתשובה הינה, שהסרט דל מכל בחינה אחרת, וחבל.

דובר קוסאשווילי כבש את מקומו הבכיר כקולנוען איכותי ומצליח, בגלל סרטים כמו "חתונה מאוחרת", "מתנה משמים" ו"התגנבות יחידים". היה זה אך טבעי לצפות בסקרנות לסרטו הבא. והנה הגיע "זוג יונים" שמדובר בו לא-מעט, בעיקר בגלל העירום המלא והמרובה שבו.

הצילום של אסף סודרי, יפייפה. המוזיקה של יוסף ברדנשווילי, מיוחדת. העיצוב האמנותי של  יואל הרצברג, אסתטי. השחקניות והשחקנים: טל טלמון (תמרה), אסף גולדשטיין (אלון), אבי אזולאי (שגב), רוני דותן (מירב), נראים ומצטלמים נהדר, עם ובעיקר בלי בגדים. אבל.. המשחק אינו משכנע, הדיאלוגים מדוקלמים (ממש מקריאים אותם במקום לדבר/לשוחח) והעלילה מידרדרת לעיתים לסף הילדותי. הנה דוגמא (החוזרת על עצמה בסצינות רבות): אם בגדו בך - אז את או אתה קרנן או קרננית. לכן לדמויות המשתקפות (גם כפל הדמויות  מיותר) הרכיבו קרניים, כדי שנבין שהן (הדמויות) מקורננות, כלומר ניבגדות. מעייף!

יחסי זוגיות הם בסיס מצויין לסיפור, לרמה. וכאן נראה שהיה פוטנציאל, אבל לא ממומש, וחבל. "כשהאישה בוחרת בחופש היצרי ומעדיפה אותו על הנאמנות והזוגיות, נשברים חוקי המשחק ובן זוגה חווה את מחירה האמיתי של הבגידה. האם יעמוד השלד הישן של האהבה והחברות ברוחות התשוקה הסוערות?" - נכון שהפיסקה הזו מעוררת סקרנות ומבטיחה גדולות ונצורות? חבל שהרעיון התמסמס.

אז אכן הסרט הוא על תשוקות יוקדות וזוגיות נשחקת, על סקס ושליטה, חילופי זהויות ועל חופש הבחירה, על פנטזיה מינית יוצאת משליטה וחושפת מארג של סודות, שקרים ודחפים נסתרים. ברור לי שרבים רבים יבואו לצפות בסרט בגלל העירום, בגלל הסקרנות, וזה יופי לקולנוע הישראלי שיגיעו צופים רבים, אבל שתדעו שזהו זה - עירום, פוטנציאל של רעיון, וזהו.

דבר הבמאי והתסריטאי - דובר קוסאשווילי:

"בסוף שבוע בבילוי עם אשתי וילדי בבית מלון שם התארחנו במסגרת פסטיבל ירושלים, ירדנו לאכול ארוחת בוקר. אשתי בטעות השאירה את הטלפון שלה מולי, וניגשה להביא אוכל לילדות. באותו הרגע נכנס לטלפון שלה סמס. שבת בבוקר, הייתי בטוח שאימא שלה או אחותה מחפשות אותה. הצצתי ונפגעתי. זה היה סמסחושני מגבר זר שאת שמו לא הכרתי. הרגשתי דקירה בלב. קמתי ועזבתי את בית המלון, וכשחזרתי התברר לי שנעדרתי במשך ארבע שעות וזה בלי שהרגשתי איך הזמן חולף. לא רציתי להישאר במלון, רציתי מייד לחזור הביתה. למרות שבאותו הערב הייתה מתוכננת ההקרנה של הסרט שלי "התגנבות יחידים".

אשתי העמידה פנים שהיא לא מבינה מה נכנס בי. לאן נעלמתי ומה פתאום לחזור הביתה לפני הקרנת הסרט. כשהוכחתי אותה על בגידתה היא גיחכה. כשכעסתי ואיבדתי שליטה, היא גילתה לי שזה סמס מפוברק שנשלח אליה דרך אפליקציה שמאפשרת לה לשלוח סמס לעצמה. ככה זה כשאתה חי עם אשת הייטק. שאלתי אותה למה היא מעוללת לי דבר כל כך מכוער? למה זה מגיע לי? היא ענתה לי שהיא רצתה שאני ארגיש את מה שהיא מרגישה בתקופה האחרונה. התברר לי שהיא חשדה בי על לא עוול בכפי, ההדורים הושרו והגענו מאושרים ונרגשים להקרנת הסרט.

על סמך מה שהגשתי באותו הרגע החלטתי לכתוב את הסרט "זוג יונים". ניסיתי להבין באמצעות הסרט למה הפגיעה באמון בחיי נישואין היא כל כך קטלנית ועמוקה. השאלה המרכזית בסרט היא: מה אישה יכולה לעשות כשהיא מגלה שבעלה בוגד בה? האישה יכולה להשיב לו כגמולו, להפוך למרשעת ולבגוד בו בחזרה. היא יכולה לעזוב אותו ולחיות ללא אהבה. היא גם יכולה לבלוע את העלבון ולהכיר בעובדה שהוא זקוק לה יותר מאי פעם. מוסד הנישואין אמור להחזיר לנו את תחושת האמון בחיים, אותה תחושה שאיבדנו ברגע שהבנו שהמוות הוא בלתי נמנע. החיים כואבים ומדכאים, אך זה לא נותן לנו את הזכות להכאיב ולדכא בחזרה. רק אהבה נותנת לנו את הכוח לשמור על צלם האנוש ולעמוד מול פחד המוות.

בחרתי למקם את הסרט הרחק מחיים יום יומיים, ובניתי אותו כמבוך עלילתי מסועף המקשה על מעורבות רגשית פעילה ונקיטת עמדה ברורה כלפי הדמויות. המשחק נראה הומוגני ואחיד כאילו שהדמויות בסרט כולן מרוחקות מהמצב בו הן נמצאות. לא ממש ברור לצופה מי בוגד במי. הדימויים ההיפר ראליסטים והדיאלוגים המלאכותיים יוצרים תחושת מציאות מדומה. הסרט נשמר מהשתלשלות אירועים קונבנציונלית ולא מספק הנמקה פסיכולוגית למעשיהם ותחושותיהם של הדמויות. מה שסקרן אותי בהבעה קולנועית שכזו, הוא שהיא מעלה תהיות לא רק לגבי אופן האינטראקציה המינית בין בני האדם, אלא גם לגבי האינטראקציה בין בני האדם למצב העגום בעולם, המשרה עליהם חוסר בטחון, וכן לאינטראקציה בין אמנות הפיתוי של הקולנוע לבין משמעות האהבה בין בני הזוג.

העירום בסרט מותח את קצה גבול המיניות המוכרת בקולנוע. לכן כבר בנקודת הפתיחה של הסרט, כשהצופה עדין מכרסם את הפופקורן, אני מגיש לו מנה גדושה של סקס כדי שיוכל משם והלאה להתפנות למהות שבנבכי מערכות היחסים בחיי נישואין".

דובר קוסאשוולי:

נולד בשנת 1966 בגיאורגיה - ברית המועצות לשעבר. הוא עלה לישראל בשנת 1972. למד פילוסופיה וקולנוע באוניברסיטת תל אביב ועשה את סרטו הקצר "עם חוקים", אשר זכה בפרס ראשון במסגרתCinefundation   בפסטיבל קאן 1999. בשנת 2001 כתב וביים את סרטו העלילתי הראשון "חתונה מאוחרת", אשר נבחר להציג ב Un Certain Regard במסגרת הרשמית של פסטיבל קאן באותה השנה. הסרט  "חתונה מאוחרת" זכה בעשרה פרסי אופיר, בהם פרס השחקנית, פרס השחקן, פרס הבמאי ופרס הסרט הטוב ביותר.
בשנת 2003 כתב וביים את" מתנה משמים". בשנת 2008 ביים את "דו קרב" על פי צ'כוב בהפקת דונאלד רוזנפלד - ארה"ב. בשנת 2010 ביים את סרטו "התגנבות יחידים" ע"פ ספרו של יהושע קנז ובכתיבתם של ראובן הקר ודובר קוסאשווילי. בשנת 2011 כתב וביים את סרטו "רווקה פלוס".

טל טלמון - בוגרת בית הספר למשחק של לי שטרסברג בלוס אנג'לס

אסף גולדשטיין - בוגר ה-London Studio Centre Speech & Drama

יוצרים ומשתתפים:

בימוי ותסריט - דובר קוסאשווילי

מפיקים - מרק רוזנבאום, מיכאל רוזנבאום, יונתן רוזנבאום - טרנספקס הפקות

צילום - אסף סודרי

עריכה - דובר קוסאשווילי, מרק רוזנבאום

עיצוב פס קול - תומר אליאב

עיצוב אמנותי - יואל הרצברג

מוזיקה - יוסף ברדנשווילי

שחקנים - טל טלמון (תמרה), אסף גולדשטיין (אלון), אבי אזולאי (שגב), רוני דותן (מירב)

ישראל 2017

75 דקות

הופק בתמיכת: קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות - פרוייקט קולנוע, משרד התרבות והספורט - מינהל התרבות, המועצה הישראלית לקולנוע

 (צילום: אסף סודרי, באדיבות מפיצי הסרט)