סרטה של מיכל בת אדם "הדרך לאן"
16 לנובמבר 2017
מאת שוש להב.
1948, דרמה על משפחות של ניצולי שואה, המאכלסות בית ערבי שהוא 'רכוש נטוש'. מרגש ומעלה דילמות לא פשוטות.
מיכל בת אדם, שביימה את הסרט "הדרך לאן", החזירה אותי לילדות שלי. גם אני גרתי בדירת 'רכוש נטוש', יחד עם 4 משפחות, שלכל אחת הוקצא חדר, המטבח והשירותים היו משותפים, ההורים ניצולי שואה והסודות גלויים..
"הדרך לאן", סרטה החדש של בת אדם הינו דרמה תקופתית, המסופרת דרך עיניה של ילדה סקרנית (שמזכירה במראיה את מיכל בת אדם) - נראה כילדות מאושרת, אך בעיניים בוגרות - לא כל כך.. בעלילה קפיצות שנים קדימה, בהן מככבת בעיקר הג'ינג'ית המתולתלת. למה? לא ממש ברור. משה מזרחי ("כל החיים לפניו"), המגלם את תפקיד הסנדלר, עושה תפקיד נפלא. הדילמה של הפליט מכאן והפליט משם - בהחלט נוגעת ומעוררת מחשבה.
1948. היהודים נכנסים ליפו. בית מגורים שנעזב בבהלה על ידי דייריו הערבים, הופך להיות ביתם של ניצולי שואה, שהצליחו למלט את נפשם מהתופת באירופה. אנשים כואבים ופצועים בנפשם, שנעקרו מעולמם, מגיעים חסרי כול לארץ זרה וצריכים להתמודד עם קשיי הקיום היומיומיים. בגלל מצוקת הדיור גרות כמה משפחות בדירה אחת, חדר אחד לכל משפחה ומטבח ושירותים משותפים.
רדופים מאימת הזוועות שחוו, מתרפקים בגעגועים על עולמם שחרב, הם נאחזים בחלומות לחיים חדשים ובעיקר משוועים לאהבה. הסרט בנוי מכמה עלילות משתרגות, שנעות על ציר הזמן בין עבר להווה ומנסחות את כתב החידה של מציאות חיינו. מיכל בת-אדם הופכת רסיסי סיפורים וקרעי חיים לסיפור עלילת הסרט, ותוך כדי גם מעלה תהיות על מהות הקיום שלנו.
תמיד מסקרן לראות סרט חדש של מיכל בת אדם. היא הולכת עם האמת שלה - גם כותבת, גם מביימת, לעיתים משחקת וגם עורכת. לו היה זר עורך את הסרט - יש להניח שחוש הביקורת והמספריים שלו היו גוזרים, באובייקטיביות, סצינה כזו או אחרת. אבל בת אדם מגינה על שלה במספריים שלה. זכותה, זה לגמרי הסרט שלה. אך לטעמי, יש כאן ערבוב ושפע מעט מיותר. חבל. ולמרות זאת, הסרט מרגש, יפה וכדאי לצפות בו.
"הדרך לאן" - דבר הבמאית
"כשהייתי בת שלוש עברנו מעפולה לחיפה ונכנסנו לגור בבית-אבן במושבה הגרמנית. במשך שנים שמעתי את אבא ואמא אומרים ״הגיע מכתב מרכושנטוש״ או ״צריך ללכת לשלם ברכושנטוש״. לא ידעתי אז שהמילה המשונה הזאת היא בעצם שתי מילים: רכוש נטוש. ולא ידעתי למה שתי המילים האלו מתייחסות. יותר מאוחר הבנתי שהדירה שלנו בבית האבן עם הזכוכיות הצבעוניות בדלת המרפסת, הרצפה המצוירת, החלונות הגבוהים עם הקשתות, והמרפסות עם מעקה הברזל המפותל - הרכוש הנטוש הזה הוא מושא געגועים וצער של אנשים שחיו בבית הזה לפנינו, שקוראים להם עכשיו פליטים שעקבותיהם נעלמו.
לפעמים הייתי רואה בדמיוני ילדה שמופיעה מאחורי כורסת הקטיפה הירוקה שהדיירים הקודמים השאירו. ילדה שגרה בבית הזה לפני. ילדה שרק אני ראיתי אותה. יום אחד, בלי לשים לב, מצאתי את עצמי כותבת על הבית הזה, שהערבים שחיו בו נעקרו ממנו ובמקומם באו פליטים ניצולי שואה שנעקרו ממקום אחר.
הבית לא יכול לדבר. מי שמדבר הם הדיירים. אלו שחיו בבית ונעלמו מדברים בשתיקתם, ואלו החדשים שבאו במקומם גם הם לא מדברים הרבה. אנשים כואבים, פצועים בנפשם, טובעים במערבולת של רגשות וכלואים בפקעת של געגועים. נושאים את זיכרונות העולם שחרב ואת אימת הזוועות שחוו בצד החלומות, התשוקות, והכמיהה לאהבה.
רציתי להעביר בסרט תחושה שאני נושאת בתוכי, שהיא התמצית של מה שאני מרגישה במקום הזה שבו אני חיה. כאן, בארץ הזאת שלנו. תחושה שהיומיום הצפוף לא תמיד משאיר זמן לשים לב לחבל הלוליינים המתוח, שאנחנו מהלכים עליו מאז 1948 ועד היום.
כמו גיבורי הסרט שהם שברי אדם, מרוסקים בנפשם, כך גם הסרט עצמו עשוי שברים, רסיסי סיפורים וקרעי חיים, שמתערבלים ונעים הלוך וחזור על ציר הזמן, בין עבר להווה, ומתחברים לרצף המשונה הזה וחסר ההיגיון שנקרא חיים".
שחקנים:
שרון אלכסנדר / לנה אטינגר / יגאל שדה / שירי גולן / משה מזרחי / ליאת גורן / הילה פלדמן / ישי גולן / טרק קופטי / אקי אבני / דוית גביש / סיגלית פוקס / יפית אסולין / ניר שטראוס / מאיה נתיב / גבי אלדור / אסנת פישמן / לאה קמחזי / איציק גולן / אלון שטיינברג / חנה פיט / גלעד לוסטיג / ליהיא דוידוביץ / דניאלה שדה / בן גבעון / ספי פומפיאן / עלמה אורן / תמר באט / יעל רוחקינד / דודו גולן / מאי סלע / רוני דותן / נועה גודל פארס חנניה / נועה ישראלי / אור סולומון / שירה כהן / היבא ערגה / דון נדל / איריס גילת / נעמה קלסי / אלכס פולונסקי/ מיטל שבח / איברהים בהו / לוקה בהו / סיימון זקק / יקיר שפילמן / נבו עוז / עלמה בונה / עומר הראלי / נתי עמוס/ אור בהר / תומי הול / דניאל אורטוב.
צוות:
תסריט: מיכל בת-אדם
בימוי: מיכל בת-אדם
צילום: יואב קוש
עריכה: מיכל בת-אדם
יועץ עריכה: עמרי אילון
עיצוב פס קול ומיקס: גיל תורן, שחף וגשל
מוסיקה: דניאל מזרחי
ניהול אומנותי: אריאלה וידזר
עיצוב תלבושות: אווי קאופמן
עיצוב צבע: סטיב סבן
איפור: אילן זכאי
עיצוב שיער: אוסי שגיא
סט דרסינג: נטע ואסף בונה
מקליט ראשי: אוני אלבר
מנהלת הפצה: לירון אדרי
עוזרת במאי: רבקה טומן כהן
הפקה בפועל: נעמי לוקוב, לירון רווח
מפיקה: רננה לוי
מפיקים: משה מזרחי, מיכל בת-אדם, משה אדרי ולאון אדרי
תודות סרטי יונייטד קינג:
בקרת תקציב – אשר אלקבס
פנינה דואני
עו"ד לימור אדרי
משה בן גבריאל
נעמה שיינמן
עינת מיכאלי לכט
הסרט הופק בהשתתפותה של קרן הקולנוע הישראלי (ע״ר) מיסודו של משרד התרבות והספורט, המועצה הישראלית לקולנוע.
טריילר:
(התמונות והטריילר מאושרים להורדה באדיבות סרטי יונייטד קינג
צילום: יואב קוש)
