מוזיאון א"י מציג את Medditerraneo של האמן מימו יודיצ\'ה
27 לפברואר 2018
מאת שוש להב.
תערוכה מיצירותיו של האמן האיטלקי-הבינלאומי הנודע, מימו יודיצ'ה, "מראות מממלכות אבודות - הסדרה הים-תיכונית" - ממסעותיו בעקבות שורשי התרבות המערבית במזרח התיכון, מוצגת לראשונה בישראל, במוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, ת"א.
האמן מימו יודיצ'ה, מגדולי הצלמים בני זמננו ומהוותיקים בהם (בן 83), הגיע לראשונה לישראל, עם תערוכת צילומים יוקרתית ממסעות שערך במזרח התיכון, בעקבות שרידים ארכיאולוגיים שהפכו ליצירות אמנות של ממש. זו אחת התערוכות המבוקשות בעולם, ובאדיבות המוזיאון לאמנות עכשווית Modern and Contemporary Art of Trento and Rovereto נודדת באגן בים התיכון ועתה - חוזרת אל מקורותיה, כאשר בישראל היא מוצגת לראשונה במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב.
יודיצ'ה התחיל את דרכו בשנות ה-60 כצלם פורטרטים, שבין השאר צילם את אנדי וורהול, התפתח גם כצלם נוף וסביבה, כשהוא משתמש בטכניקות מיוחדות שמזוהות רק איתו, כך שכאשר מסתכלים על תמונה שלו, מזהים מיד שזו יצירה שלו. כאחד הצלמים הותיקים והמשפיעים בעולם, הוא אחראי על פיתוח ושינוי פני האמנות באיטליה ואירופה כולה, ובכך הפך לאחד האמנים המוכרים, העסוקים והידועים בעולם.
אמן שעוסק בחיפוש וביטוי הקול הפנימי והרגש:
מימו יודיצ׳ה הינו אמן שעוסק בחיפוש וביטוי הקול הפנימי והרגש, באמצעים אמנותיים יוצאי דופן וברגישות לסוגיות חברתיות, אך אינה בגדר פוטוז'ורנאליזם. לדבריו, הייתה התערוכה "מראות מממלכות אבודות - הסדרה הים-תיכונית" (במקור: Medditerraneo), כורח אינטלקטואלי מבחינתו, וביטאה "צורך בנחמה ועידוד". אחרי שהתאכזב מהישגיה של אמנות ששמה לה למטרה לעסוק ישירות בחיי היום-יום, החל יודיצ׳ה בחיפושיו אחר "רגשות עזים", תוך שהוא תר אחרי השורשים הקדומים של הקיום האנושי שלו-עצמו, חוזר ומגלה את ההווה בעודו מתבונן בעבר. בשנים 1995-1990 ערך יודיצ'ה מסעות צילום במזרח התיכון, במהלכם ביקר במקומות רבים שסייעו לכונן את אוסף הדימויים המרכיבים את "הממלכות האבודות". אתרים ארכיאולוגיים, פסלים, פסיפסים, נופים, יסודות של הטבע - כל אלה סוללים נתיב של תצלומים בעלי פורמט אחיד.
הטיפול המיוחד בשחור ולבן בעבודות הללו מייתר את הצורך או הרצון לקבוע תאריך, עונה או זמן לתצלום, כשכל תצלום מעניק דימוי מוחלט, מנותק מזמן ומקום. יודיצ'ה מתמקד במושאי צילום נבחרים ובו בזמן מדגיש את הדינמיקה של מעשה הצילום באמצעות "הסתכלותו האיטית", המאפשרת היפתחות לרובדי פרשנות שונים. יחסי הגומלין בין אור וצל, השפעת האור על מראות של שמים או לשרידי אמפיתיאטראות, המתח הדרמטי ומלא החיוּת בציורי קיר קדומים והבעות הפנים העל-זמניות של ראשי השיש - כל אלה הם, במילותיו של יודיצ׳ה, "החיים הנמשכים", דימוי המעורר "התבוננות פנימית".
יודיצ׳ה מרחיק מתצלומיו את הדמות האנושית, שאינו שוכח אותה, ומתמקד במקומות עצמם. ייתכן, כי כך הוא חוזר ומתמקד באדם, לא כייצוג בלבד אלא כמושא פעיל, בעל נקודת מבט התואמת את זו של הצלם. באתרי הים התיכון הולכים הצופים שבי אחרי הדימוי של ההיסטוריה עצמה, אחרי עיי חורבות, אחרי צורות עתיקות שיצרה שחיקת הסלעים, אחרי עוצמתו האין-סופית של הים, שקו האופק המדומה תוחם אותו ברַכּוּת, אחרי ניתוצם הנוגע ללב של פסלים ומבנים שידעו את תהפוכות גורלם של ממלכות וסמליהן. וכך אנו שבים ומגלים כי כולנו אזרחי "הים שלנו", מגלמים תרבויות של שלוש יבשות השוכנות לחופיו, חלק מהתרחשויות בנות זמננו ובאותה העת, מקורותיו של המקום.
***
התערוכה בשיתוף המכון האיטלקי לתרבות, תל-אביב, בחסות שגרירות איטליה בישראל, משרד החוץ האיטלקי, המנהל הכללי לקידום תרבותי-כלכלי ולחדשנות, קרן איטליה-ישראל לתרבות ואמנויות. התערוכה היא חלק מתוכנית התרבות של משרד החוץ האיטלקי לשנת 2018: "איטליה, תרבות, הים-התיכון".
למידע נוסף:
בגלריית המגדל, מוז"א רח' חיים לבנון 2, רמת אביב. טל': 03-6415244
אתר המוזיאון www.eretzmuseum.org.il
(צילום: יצירות הצלם יודיצ'ה, באדיבות מוז"א)
