"צעצועיזם" - תערוכה חדשה במסגרת העונה הישראלית לעיצוב חולון

מאת שוש להב.

הפרויקט החדש של האמנית טל טנא-צ׳צ׳קס וגיל ריבה. התערוכה שמניחה על השולחן, לראשונה בעולם, את המושג "צעצועיזם" (TOYISM), כזרם חדש בתקשורת החזותית. גלריה מאירוב חולון, מ- 30 ביוני.

"צעצועיזם" היא תערוכה חדשה שתפתח לקהל הרחב בשבת, 30.6.18, בגלריה מאירוב, במסגרת העונה הישראלית לעיצוב בחולון. אוצרים ואמנים: טלטנא-צ׳צ׳קס וגיל ריבה.

צ׳צ׳קס וריבה מציגים עולם קסום ועשיר ברבדים, כשהיצירות המוצגות בו עטופות בזיכרונות, נופי ילדות, תשוקות, חלומות פחדים ואובססיות. זוהי הפעם הראשונה שגיל ריבה - מראיין, איש תקשורת מוערך ופורץ דרך ויוצר רב תחומי, מציג את עבודות האמנות החושפת את ׳גיל׳ הפרטי שמאחורי הדמות הציבורית.

התערוכה היא יריית פתיחה לפרויקט זוגי, שיצא לדרך לפני כמה חודשים, ובכוונת השניים להגיע לקהלים רבים ומגוונים בארץ ובעולם ולהנחיל את שפת הצעצועים. "צעצוע הוא חפץ או אובייקט שמשמש לשעשוע, או למטרה משחקית, דמיון וחוויה" אומרת צ׳צ׳קס, "המשחק בצעצוע הוא חוויה פתוחה וחופשית, המאפשרת התבוננות, ממציאנות, ביטוי ושיקוף עולם מציאותי או פנטסטי, לכן הוא גם טעון בבחירה רגשית, בשייכות והזדהות. הצעצוע הוא לא רק החומר שממנו הוא עשוי, הצבע, המרקם והמקום ממנו בא, אלא גם כל ההקשרים שאנחנו גוזרים ממנו לרבות ייצוגו, מהותו והפונקציה שהוא משמש עבורנו".

על אף שהוא מתויג כחפץ של ילדים, הצעצוע מדבר בשפה אוניברסלית חוצת גילאים ומעמדות ולכן הוא מאפשר לנו לעבד חוויות והקשרים טעונים באופן אינטואיטיבי, הומוריסטי, בלתי מתווך, נטול היררכיות, טיפולי ומרפא. צעצועים מאפשרים לנו להתבונן על העולם מעיניים של ילד, להמציא עולמות, לדמיין, לחלום ולהאמין שהכל אפשרי! "הנושאים המטופלים בעבודות המוצגות בתערוכה נוגעים בכל קשת הקודים החברתיים- תרבותיים", אומר ריבה,"מותר ואסור, ילדות והורות, טקסיות והנצחה, גרוטסקה ומסורת, דת ואמונה, חדש וישן, mass market מול  one of a kind. התערוכה נוגעת בהיבט הפרטי והציבורי, בעידן שבו מתערבבת צרכנות ה'הכל בשקל', והמחזור עם הכמיהה לשימור והנצחה".

בגלריה ייערכו סדנאות מיוחדות לכל המשפחה עם אמנים ויוצרים מובילים, בהן תונגש השפה הצעצועית ככלי אומנותי, והצעצועיזם כזרם חדש בתקשורת החזותית. עפ"י מילות השיר "כולכם שחקו נא איתי", האורחים בתערוכה מוזמנים להשתתף ולקחת חלק בחוויה של יצרים ויצירה כמתבוננים, ספקים, יוצרים ומספרי הסיפור, מתוך הנחה שבכל ילד גדול או ילד קטן קיים יוצר גדול.

בין העבודות של טלי שתוצגנה בתערוכה:

השפם של טלי (צ'צ'קס)
מחווה לסדרת הצילומים של פיליפ הלסמן ״השפם של דאלי״. פיליפ הלסמן, צלם צרפתי מוערך, צילם בשנות ה-80 סדרת פורטרטים של סלוודור דאלי.

לסדרה הוא קרא ׳השפם של דאלי׳. בעקבות הלסמן, דאלי והצילומים יצרה צ׳צ׳קס את הסדרה שלה - ׳השפם של טלי׳.

היידי ולוליטה (צ'צקס)
מתוך הסדרה ״הגיבורה״.
"גיבורה היא זו הכובשת ואינה כובשת את יצרה, שמתמסרת, חושקת וסוערת, מעזה. נאמנה לתשוקות וללהט,שקופאת על מקומה.שצוחקת בקול גדול עד לב השמיים, ובשקט בוכה ובוכה ובוכה. גיבורה היא היד המושטת, המתפשרת, המוותרת (לפעמים גם על עצמה). היא נשארת. נאמנה. נופלת וקמה, נחושה וממשיכה.

הקרקס (צ'צקס)
"הזרקור מאיר, תופים, תרועת חצוצרה. הקרקס מתחיל! עשרות לוליינים ולהטוטנים, מאלפים, פילים וסוסים דוהרים אל הזירה. אקרובטים למעלה ואריות למטה, פירמידת הפחד, טבעת האש, והקהל על הרגליים. אני בקרקס!!

ואני במרכז, עומדת פשוקת רגליים. פותחת את הפרגוד למופע, וכל החלומות והפנטזיות נכנסים דרכי לזירה, כן... דוהרים ומלהיבים את הקהל - ״פיתחו את השער פיתחוהו רחב, עבור תעבור בו שרשרת זהב״.

אוסף האקדחים שלי (צ'צ'קס)
פרט מתוך הסדרה "זה אוסף האקדחים שלי. ארבע שנים אחורה. קיץ. זמן מלחמה בעזה. בנייד מהבהב לי מבזק. פותחת. ״ארסנל נשק נתפס על ספינה בלב ים״. אני רואה את התמונה. שורות שורות של תחמושת באי קטן של גלים.
אני מכבה את הנייד ופותחת את הדמיון. מעניין, חשבתי, איך יראה מצבור הנשק שלי. זה היה הרגע שבו התחלתי לאסוף".

בין העבודות של גיל שתוצגנה בתערוכה:
מסע בעקבות הילד המשתין.

הומאז' למניקן פיס ולסבתא של גיל.

הילד המשתין (ריבה)

אחרי 32 שנים של חיפושים חוצי גבולות, נמצא מחדש ״הילד המשתין״, הצעצוע המיתולוגי שקיבלתי במתנה מסבתא בתיה ז״ל. הילד נקנה בראשית השמונים בשוק הכרמל בת״א. סבתא הייתה עושה שם קניות. מביאה צנצנות חמוצים, דג מלוח ומכנסי אדידס מזויפות במידות גדולות שיספיק לנו לכמה שנים. שנאתי את הריח של כל השופינג הזה, אבל את סבתא בתיה, שנראתה כמו שילוב של מרילין מונרו והבאבא-סאלי הכי אהבתי בעולם. היא הייתה בונה איתי ארמונות מסוכר, מתמסרת לתפקיד הליצנית שלי ואפילו הסכימה, עם כל העונק שלה, שאמרח לה אודם על הלחיים.

פעם הלכתי איתה ל׳צ'וק הכרמל׳ למרות הריח, והיא קנתה לי במתנה את הילד הזה, שכשמורידים לו את המכנסיים הוא משפריץ פיפי בהתרסה. כשהיינו באים לבקר אותה בבית בנווה עמל סבתא הייתה ממלאת את הילד מיצפטל" עסיס" ומשפריצה לכל עבר. אויש, הילד המשתין הזה. מתישהו לפני בר המצווה סבתא בתיה מתה, והילד המשתין ההוא נעלם לי. הייתה דרמה גדולה. כל המשפחה הפכה עולמות כדי למצוא לי את הילד המשתין. אבא שלי, פימה, שהוא סבתא בתיה למתקדמים, הסכים אפילו לשלם כסף למי שיחזיר לי את הצעצוע. עברו הרבה שנים ולא שכחתי ממנו. הוא עלה בהרבה טיפולים בלא מעט הקשרים.

והנה בחודש שעבר, ביום אפור ולח, הגיעה אחותי היפה מיכל, עצרה בדאבל-פארקינג מול הבית והגישה לי אותו ככה, בלי מילה, בעטיפת פצפצים.. בשבועיים הראשונים לא היה לי אומץ להוציא אותו מהניילון. אתמול כבר הנחתי אותו בקופסא מוארת, ואני עדיין בוהה בו מחזיק תמונה של סבתא בתיה שתקעתי לו ביד. מתאפק בכל הזמן הזה שאני מנסה להפוך את הרגשות למילים."

שדרת הקנדי לייטס (ריבה)

רפרנס תמונת הסדרה מ-2016
מצד אחד, הפרעות האכילה שלי. מצד שני, המשיכה העזה לקופסאות אור עם הפתעות מתוקות. כמו מקרר. בשעות קשות. בחושך. כל לילה. מגיל ארבע החלום שלי לעצב חלונות ראווה מוארים, רצוי לחנויות ממתקים, ועד היום עוד לא מצאתי את הזמן המתאים או את בעל החנות המתאים שיאפשר לי להתפרע לו בחזית. ואז, יום אחד, ראיתי אותה. בחדר ההמתנה של רופא שיניים. ליד הפרסומת של המי פה והעמדה הדנטאלית, עמדה מכונת פלאים של פעם, כזאת שאם שמים בה מטבע יוצאת סוכרייה מ-1983. מוזר, חשבתי לעצמי, איזה רופא שיניים מעודד חורים באמצעים לא כשרים שאף ילד או הורה של ילד או ילד שהוא הורה, לא יכולים לו: להכניס מטבע, לסובב את הידית ולקבל את האחת שלך. אין אירוע מדליק חושים מזה, ולאנשים עם נטייה להתמכרות גם חשש קלורי.

המכונה במרפאה שלי הייתה מיושנת, חלודה ומרוקנת והאור בוויטרינה היה עמום, אבל הרעיון שנדלק אצלי היה בהיר וברור: המצאה של מתקן מואר, צבעוני ולא ממכר. וכך נולדה מכונת הממתקים האולטימטיבית, שהפכה לקופסת "סוכריות אור" בעלת 4 דפנות שקופות. בעקבות הסדרה המוצלחת שלי שנמכרה ב-2016 , החלטתי להמציא את השדרה החדשה. קנדי לייטס של צעצועים. כי צעצועים זה כמו ממתקים, רק שאם שומרים עליהם טוב הם לא נגמרים והיי, אין להם שום מחיר קלורי.."

קיר זיכרון (ריבה)
תבליטי חיילי צעצוע וגיבורי על.

12 אריחי גבס בגודל 40 ס"מ על 40 ס"מ.

יחידה אחת שלמה של 12 אריחים שנוצרו משאריות חיילי צעצוע שנמצאו חללים בשטח הפקר.

"טקסים ומועדי זיכרון ישראליים תמיד ריגשו אותי באופן חגיגי. על רחבת מסדרים של 250 /80 ס״מ, אני מנסה לציין את חג הזיכרון. יחידה אחת שלמה של 12 אריחים שנוצרו משאריות חיילי צעצוע שנמצאו חללים בשטח הפקר. בתור מי שייסד לעצמו עולם פנטסטי שמקביל ליקום הקרקעי, תמיד חלמתי על קיר הנצחה שתהיה בה תחושה של דף חדש, של ניקיון כפיים, אולי מסדר כבוד לאלו שהיינו וכבר לא נהיה, לחגים שכבר לא נחגוג כמו פעם לפני שהתפכחנו.
לבן זה לא צבע, זה הרקע לכל הצבעים. ההתחלה והסוף. אני מדמיין כותל משאלות צחור שעשוי מחיילים וגיבורי על מכל המינים. ילדים שהחול אסף. בין האריחים פזורים המון פתקים לבנים, עליהם כל אחד יכול לרשום ככל העולה על רוחו. תפילה לכוכב חדש שיזרח."

גלריית המשכן בית מאירוב

30.6.18 -25.8.18

רח' הרצפלד 31, חולון. טל: 03-6516851

שעות פתיחה: ג', ד', ה' 17:00-20:00; ו' ושבת 10:00-13:00

הכניסה לגלריות העירוניות בחולון ללא תשלום

(צילום: רן יחזקאל; אריק סולטן)