מאה שנים לצ\'כוסלובקיה ופסטיבל סרטים כמחווה בסינמטקים
13 לאוגוסט 2018
מאת שוש להב.
פסטיבל הסרטים הצ'כוסלובקי מצדיע 100 שנה להקמתה של צ'כוסלובקיה. האם המדינה עדיין קיימת? כן, בקולנוע! הסרט הפותח "אימא קרח" ויוקרן גם הסרט הידוע, "חנות ברחוב הראשי". הפסטיבל מתקיים בסינמטקים של תל-אביב, ירושלים, חיפה, חולון, הרצליה, שדרות, החל מ 30-13 באוגוסט.
הרפובליקה הצ'כית והרפובליקה הסלובקית מציינות 100 שנים להיווסדה של צ'כוסלובקיה, ורבים מאיתנו (בגלל הגיל..) ודאי זוכרים את תהליך התפרקותה. הפסטיבל מזמין את הקהל הישראלי לחגוג אתו. שלושה-עשר סרטים יוקרנו, הטובים ביותר בקולנוע הצ'כוסלובקי, החל בסרט האילם "ארוטיקון" (1929), אחד הסרטים הארוטיים הראשונים בהיסטוריה, ועד לסרט "אימא קרח" (2017), בכיכובה של סוזנה קרונרובה.
השחקנית סוזנה קרונרובה, בתו של השחקן יוזף קרונר, תפתח את הפסטיבל בהקרנה של הסרט "אימא קרח" בסינמטק בתל-אביב ביום שני, ה-13 באוגוסט, בשעה 19:45. המכון הצ'כי בתל-אביב ארגן את הפסטיבל, בשיתוף עם שגרירות צ'כיה בישראל ושגרירות סלובקיה בישראל.
במסגרת הפסטיבל יתקיים אירוע לזכרו של במאי הסרטים מילוש פורמן. שניים מסרטיו יוקרנו: "אהבותיה של בלונדינית" ו"התחרות". בנוסף, תתקיים רטרוספקטיבה לבמאי זוכה פרס האוסקר יאן קאדאר. חמישה מסרטיו יוקרנו, כשהראשון ביניהם יהיה "חנות ברחוב הראשי".
"אהבותיה של בלונדינית" (1965) הוא אחד מתוך שלוש תרומותיו הגדולות של מילוש פורמן ל"גל הצ'כוסלובקי החדש". שני הסרטים האחרים היו "פטר השחור" (1963) והטרגיקומדיה "נשף הכבאים" (1967). אהבותיה של בלונדינית מבוסס על סיפור אמיתי. פורמן ניסה ליצור מבט מציאותי ותחושה מציאותית ע"י צילום הסרט בעיר צ'כית קטנה עם מפעל נעליים, תוך שימוש בצוות שחקנים בלתי מקצועי ברובו, דיאלוגים מאולתרים רבים וטכניקות מן הקולנוע הדוקומנטרי. המבט האגבי של פורמן על החברה הפרובינציאלית הצ'כוסלובקית, הוא לא סנטימנטלי, אבל אוהד. הוא ביסס סיפור אישי על מצב אמיתי - המחסור בגברים בעיר קטנה בת 2,000 עובדות צעירות.
אורח הכבוד, ואצלב מאצ'ק, מנהל המכון המרכז-אירופאי לצילום, יפתח את אירוע הרטרוספקטיבה על יאן קאדאר ב-14 באוגוסט בתל-אביב. הסרט חנות ברחוב הראשי (1965) הוא אחד מן הסרטים הצ'כוסלובקיים המפורסמים ביותר. הדרמה בבימויים של יאן קאדאר ואלמר קלוס, זכתה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. זהו עיבוד של סיפור מאת לדיסלב גרוסמן (אשר השתתף בכתיבת התסריט). הסרט מייצג את שיאו של "הגל הצ'כוסלובקי החדש". העלילה מתרחשת בעיר קטנה במזרח סלובקיה במלחמת העולם השנייה. יישומם של חוקי נירנברג הנאציים פוגע מאוד בעיירה, יהודי המקום מגורשים למחנות ריכוז ורכושם מוחרם. בעקבות לחצה של אשתו תאוות הבצע והודות לפרוטקציה מיוחדת מגיסו, נגר סלובקי טוב-לב מקבל חנות למוצרי תפירה בבעלותה של אלמנה יהודייה קשישה, רוזליה לאוטמנובה. אבל הוא אינו מסוגל לומר לה שעולמה השתנה ללא תקנה ולכן הוא מעמיד פנים שהוא העוזר החדש שלה. בסרט משחקים בצורה מדהימה יוזף קרונר ואידה קמינסקה, אשר קיבלו ציון לשבח על משחקם בפסטיבל קאן בשנת 1965. אף-על-פי שהסרט הופק בשיאו של המשטר הקומוניסטי, הוא כולל משפטים אחדים ביידיש שרוזליה ממלמלת לעצמה.
ב-19 באוגוסט יציג הבמאי פטר זלנקה את סרטו האחרון "אבודים במינכן" בסינמטק בתל-אביב. הסרט (2015) מהווה הזדמנות ייחודית עבור אלה (פוליטיקאים במיוחד) שאוהבים לצטט מהסכם מינכן 1938. הנושא הצ'כי מטופל כסאטירה על-ידי הבמאי פטר זלנקה, הידוע בהומור השחור שלו. הקומדיה קיבלה השראה מהסרט אבודים בלמנשה, סרט דוקומנטרי משנת 2002 על סרטו הבלתי גמור של טרי גיליאם, האיש שהרג את דון קיחוטה. הסיפור בסרטו של זלנקה עוסק בהכנתו של הסרט אבודים במינכן, המספר על עיתונאי לא-מוצלח ותוכי בן 90 שהתגורר אצל ראש הממשלה הצרפתי אדואר דאלאדיה, וממשיך לצטט את דבריו של דאלאדיה על הסכם מינכן. ההפקה הכושלת של הסרט (עם ההפקה הצרפתית המדומה), היא אלגוריה על הבגידה לכאורה של צרפת בשנת 1938.
ארוטיקון (1929) הוא מלודרמה אילמת בבימויו של גוסטב מכאטי. בערב סוער אחד אדם זר מוצא מחסה בביתו של מנהל תחנת הרכבת. האיש מפתה את בתו הבתולה של המארח. לאחר לילה סוער הוא נוטש אותה. הבמאי ערך את החומר במקצועיות רבה והביא אל המסך תמונות של מיניות נשית ליברלית.
הפסטיבל כולל בעיקר קומדיות או טרגיקומדיות, דבר שלא קורה לעתים קרובות. הסרטים נבחרו על-ידי רוברט מיקולש, מנהלו החדש של המכון הצ'כי בתל-אביב. כעיתונאי זר שעסק בעיקר בסכסוכים בעולם, הוא חוזר כעת לישראל עם משימה מאתגרת.
ראו התוכנית המלאה של הפסטיבל:
(צילום: באדיבות הפסטיבל הצ'כוסלובקי)
