המלצה על הסרט "פרזיטים" - דרמה קומית מקוריאה, מסעירה ומפתיעה

מאת שוש להב.

אל תחמיצו את סרטו של הבמאי הקוריאני בונג ג'ון-הו, זוכה פרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן 2019 וסרט הפתיחה בפסטיבל הקולנוע ירושלים. דרמה-קומית מותחת ומבריקה   

הסרט "פרזיטים" הינו להיט ענק, שהתקבל בתשואות וזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון. דרמה קומית מסעירה ורבת הפתעות, המציגה את סיפורה של משפחה ענייה, שכל אחד מבניה מסתנן בתורו לאחוזתה של משפחה עשירה, ואז מגיע הטוויסט. סרטו של הבמאי הקוריאני בונג ג'ון-הו זכה לקונצנזוס נדיר בין הקהל לביקורות והפך לשיחת היום מיד עם בכורתו. הסרט בדרכו להיות סרט פולחן ומסתמן שגם בישראל יקצור את התהילה והקופה.

מפתיע ובלתי צפוי:

סרט חדש של בונג ג'ון-הו הוא תמיד אירוע. הפרמיירה של "פרזיטים" בפסטיבל קאן האחרון יצרה ציפיות גדולות במיוחד. לאחר שעבד על סרטים גדולים ועתירי תקציב מחוץ לקוריאה, חוזר בונג ג'ון-הו ליצור סרט בארצו כשהוא מלא אמביציה ויותר מפוקס. זהו לא רק סרט חדש, אלא כיוון חדש בקריירה של הבמאי. בונג ג'ון-הו הקפיד מאד לא לחשוף יותר מדי לפני בכורת הסרט. "פרזיטים" הוא סרט בלתי צפוי לחלוטין, שלא ניתן לשייך לז'אנר מסוים. בונג ג'ון-הו מצליח לזגזג בין הדרמה, המתח והצחוקים בקלילות אלגנטית ומשלב  ביקורת חברתית. זהו סרט של בונג ג'ון-הו ויחד עם זאת קשה למצוא סרט נוסף מהפילמוגרפיה שלו שמשתווה לעבודה הזו.

מה שיש לסרט לומר על החברה המודרנית, הוא חשוב מאד. בימים של קיטוב כלכלי גדול, בהם חלקים גדולים באוכלוסיית העולם חשים יותר ויותר ייאוש, יש פיתוי גדול להאשים את האחרים ולחפש פתרונות קלים וחד צדדים. "פרזיטים" מספק מבט מורכב, אלגוריה כנה על האתגרים שהעולם עומד בפניהם, בו החיים זה בצד זה הופכים לרעיון שיותר ויותר קשה להגיע אליו.

הבמאי בונג ג'ון הו: 

נולד בקוריאה ב - 1969. "פרזיטים" הינו סרטו השביעי כבמאי. קדמו לו: "כלבים נובחים לא מתים" (2000), "זיכרונות מרצח" (2003), "המארח" (2006), "אמא" (2009), "רכבת הקרח" (2013) ו - "אוקג'ה" (2017). "זיכרונות מרצח" עוסק בחקירה של מקרה רצח סדרתי מאד מוכר שלא פוענח, באמצעים סאטיריים ועם מבט עמוק וחד. "המארח" עוסק במערכת היחסים בין צעירה ליצור מוזר היוצא מהנהר, הופך לסרט אימה אבל מצליח גם להעלות שאלות חברתיות. "אמא" המספר את סיפורה של אם המנסה להגן על בנה מאישום ברצח. הוא פורטרט מהפנט וקודר של אהבה אימהית המגיעה אל קיצוניות. "רכבת הקרח" מציף שאריות של הומניות בעולם עתידני שקפא עקב ניסיונותיהם הכושלים של בני האדם להיאבק בהתחממות הגלובלית ו"אוקג'ה" מספר את סיפורה של נערה כפרית המנסה להציל חיה שהונדסה גנטית.

בסרטיו מעורר בונג ג'ון-הו שאלות חברתיות, על מוסדות וארגונים, על חוסר שוויון חברתי ועל בעיות סביבה בוערות, כל זאת בתערובת מיוחדת של הומור, רגש ומתח. מבחינה זו "פרזיטים" הוא המשך טיפוסי ליצירתו אך בו זמנית הסרט מרקיע למחזות יצירתיים חדשים. בונג, מיוצרי הקולנוע המרתקים של דורנו, מפליא למזג ז'אנרים וסגנונות שונים לכדי יצירות קולנוע חכמות וסוחפות. סרטיו הם חגיגה אינסופית של אמנות הקולנוע וכך גם "פרזיטים", סאטירה חברתית מושחזת המטפלת בסוגיה חברתית גלובאלית באופן מקורי ומאיר עיניים, עם שפע של יצירתיות והברקות עלילתיות וסגנוניות. קוונטין טרנטינו, מעריץ גדול של בונג ג'ון-הו השווה אותו לשפילברג.

ראיון עם הבמאי בונג ג'ון הו:

ש: מה משמעות השם "פרזיטים"?

ת: שם הסרט יצר צפייה שגם סרט זה יעסוק ביצור בדיוני בשל הזיקה בשם לסרטי הקודם "המארח", אבל הגיבורים של הסרט הזה הם בני משפחה שחיים בעולם האמיתי. יש אנשים שמקווים לחיות עם אחרים בשיתוף או באיזו סימבוליות של יחסים. היות וזה לא עובד, הם נדחקים למערכת יחסים פרזיטית. אני חושב שזו טרגי-קומדיה שמבליטה את ההומור, האימה והעצב שמתפתחים כשאתה מנסה לחיות חיים של נוחות ביחד ואז אתה נתקל בקושי ומגלה עד כמה זה יכול להיות קשה. בשם הסרט יש מימד אירוני בהמשך לאירוניה שהייתה בשם "זיכרונות נעימים", השם הקוריאני המקורי של "זיכרונות מרצח" שעורר קונוטציה של משהו חם.

ש: איך היית מגדיר את הז'אנר של פרזיטים?

ת: זו דרמה אנושית מאד עכשווית. למרות שהעלילה מורכבת ממספר אירועים בולטים הסיפור ללא ספק היה יכול להתרחש בעולם האמיתי. יש שיתייחסו לזה כאילו לקחנו אירוע שהופיע בחדשות או ברשת החברתית ושמנו אותו על המסך כך שהסרט הוא גם דרמה ריאליסטית. אני לא אתנגד אם מישהו יקרא לסרט דרמת פשע. קומדיה, דרמה אנושית עצובה או מותחן אימה. בעבודתי, אני תמיד מנסה להפתיע את הצופים ואני מקווה ש"פרזיטים" אכן יצליח בכך.

ש: מי הן המשפחות במרכז של "פרזיטים"?

ת: האחת, משפחה מן המעמד הנמוך המתגוררת בחצי דירת מרתף מוזנחת, חולמים על חיים רגילים. לא יוצאי דופן, אבל מסתבר שגם את זה קשה להם להשיג. האב נכשל במספר גדול של ניסיונות עסקיים, האם שהוכשרה כאתלטית לא הגיעה להצלחה כלשהי והבן והבת כשלו מספר רב של פעמים בבחינות הכניסה לאוניברסיטה. בניגוד אליהם משפחתו העמידה של מר פארק, העובד כיושב ראש בחברה, הם משפחה של מתעשרים חדשים. אדון פארק הוא סוג של וורקוהוליק. יש לו אישה צעירה ויפה, בת חמודה תלמידת תיכון וילד צעיר. הם יכולים להיראות כמשפחה אידאלית בת ארבע נפשות בקרב העילית העירונית.

ש: איזה דימוי של החברה בת זמננו אתה מנסה להעביר דרך הסרט הזה?

ת: אני חושב שדרך אחת להציג את הקיטוב ואת חוסר השוויון של החברה שלנו הוא דרך קומדיה עצובה. אנחנו חיים בעידן בו הקפיטליזם שולט, ואין לנו אלטרנטיבה אחרת. אין זה המצב רק בקוריאה, אלא מצב שכל העולם מתמודד איתו. בעולם האמיתי יש סיכוי קלוש שדרכיהן של משפחות כמו זו של ארבעת הגיבורים שלנו ומשפחת פארק יצטלבו. האפשרות היחידה שזה יקרה היא כשמישהו נשכר לעבודה. כמורה או מנהל משק בית. במצב זה, מתקיימת האפשרות ששני המעמדות יגיעו לסוג של קירבה, בה הם יכולים לחוש האחד את נשימתו של השני. בסרט הסיטואציה שנוצרת מביאה למצב שבו הזעזוע הקטן יכול להביא לקרע או התפרצות. בחברה הקפיטליסטית של היום יש מעמדות וקבוצות שהן שקופות. אנו ממשיכים להחביא אותן ולא להתעלם מהן. ומתבוננים בצורה מלאכותית על בני מעמד נמוך מאיתנו, מעין מזכרת מן העבר. אבל במציאות יש קווים מעמדיים שלא ניתן לעבור. אני חושב שהסרט משרטט את השברים הבלתי נמנעים המופיעים כששני מעמדות מתעמתים אחד מול השני בחברה של היום המקוטבת יותר ויותר.

ש: מה אתה מצפה שהצופים יקבלו מן הסרט?

ת: אני מקווה שהסרט ייתן לצופים הרבה חומר למחשבה. הסרט בחלקו מצחיק ובחלקו עצוב. אם הוא יגרום לצופים לרצות לשבת על כוסית אחרי הצפייה ולחלוק תחושות ומחשבות שעלו בזמן הצפייה, אני לא יכול לבקש יותר מזה.

נקודות מרכזיות בעבודה על הסרט:

חוסר היכולת לחיות ביחד. יותר מאשר בסרטיו האחרים של בונג ג'ון-הו, מיטיב סרט זה לתאר את מצב החברה היום. בונג מדגיש את חוסר היכולת של בני מעמדות שונים לחיות ביחד. הסרט מתאר מערכת יחסים סימבולית בין שתי משפחות בעלות קווים משותפים. שתיהן מורכבות מארבעה בני משפחה, זוג הורים, בן ובת, אבל בכל מה שנוגע לחיי היום יום שלהם, הן מייצגות שני קצוות. קצוות אלו מתחברים יחד במערכת יחסים של עובד-מעביד המובילה לתוצאה בלתי צפויה. ב"רכבת הקרח" התייחס בונג להיררכיה מעמדית וב"אוקג'ה" התייחס לכללים הלא אנושיים של הקפיטליזם.  "פרזיטים" מעניק מבט קרוב במיוחד על השאלה של חיים משותפים. באיזושהי סיטואציה יתכן שהם כן היו יכולים לחיות ביחד אך עדיין הייתה נותרת השאלה האם זה בלתי נמנע שברגע מסוים צד אחד יתגלגל לפרזיטיות? העובדה שאין רשעים ב"פרזיטים" לא הופכת את הקונפליקט הבלתי נמנע בין שתי המשפחות לפחות אינטנסיבי.

יוצרי הסרט:

בימוי, תסריט והפקה: בונג ג'ון הו

תסריטאי נוסף: ג'ין וון האן

צילום: קיונג פיו הונג

עריכה: ג'ינמו יאנג

עיצוב הפקה: הא-ג'ון לי

הפקה: יונג-הוואן ג'אנג, יואנג-קוון מון, קוואק סין-אה

שחקנים:

קי טאק (אבי המשפחה הענייה): סונג קאנג הו

מר פארק (אבי המשפחה העשירה): לי סון-קיון

יון קיו (אם המשפחה העשירה): ג'ו (צ'ו) יו-ג'אונג

קיו וו (ה"מורה לאנגלית"): צ'וי וו-סיק

צ'ונג סוק (ה"מורה לאומנות"): ג'אנג היי-ג'ין

קי ג'ונג (אם המשפחה הענייה): פארק סו-דאם

132 דקות קוריאנית, כתוביות לעברית ולאנגלית.

זוכה פרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר, פסטיבל קאן 2019

פרס הסרט הטוב ביותר, פסטיבל סידני 2019

סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים

לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/Wuqx5iL0u1Q

(צילום: באדיבות סרטי נחשון)