המלצה חמה על הסרט: "בלון", סרטו של מיכאל בולי הרביג

30 לדצמבר 2019

logo
מאת שוש להב.

הסרט "בלון" מבוסס על סיפור אמיתי, הבריחה המרשימה ביותר ממזרח גרמניה שמאחורי החומות הסגורות. על השאיפה לחופש, אומץ ועל רוח האדם. דרמה מרתקת ומאד מומלצת!  


רוצו לראות את הסרט "בלון", לפני שירד ממסכי הקולנוע.


הסרט בלון מבוסס על סיפור אמיתי והוא מהסיפורים המסעירים ביותר של המלחמה הקרה. 1979, מזרח גרמניה, שתי משפחות הכמהות לחופש, מתכננות לערוק בחשאי למערב. באומץ ותחכום, הם תופרים מפיסות בד כדור פורח, שיעביר אותם מעל חומת ברלין. לאחר שהניסיון הראשון נוחל כשלון חרוץ ומסכן את חייהם, הם מנסים שוב, אך הפעם המשטרה החשאית בעקבותיהם. סיפור אמיתי, מהפנט ובלתי יאומן, על הרצון להיות חופשי.


בספטמבר 1979 משפחות שטרלזיק וווטצל ברחו ממזרח למערב גרמניה, בכדור פורח אותו בנו בעצמם. בחסות החשיכה ארבעת המבוגרים וארבעת ילדיהם, המריאו מקרחת יער בלב היער בין היינדרסדורף לאוברלמניץ, ועפו לעבר הגבול בין מזרח ומערב גרמניה. לאחר 28 דקות ו- 18 קילומטרים, הם נחתו במערב. למחרת בבוקר התקשורת הגרמנית והעולמית דיווחה על "הבריחה הגדולה ביותר ממזרח גרמניה". חברת דיסני הפיקה סרט שנקרא "חצייה לילית", שיצא לאקרנים ב 1982. "הייתי מאד צעיר, אך חשבתי לעצמי שאם בהוליווד החליטו לעשות סרט עם שחקנים אמריקאים, על סיפור גרמני, זה כנראה מקרה מאד מיוחד וגדול", אומר הבמאי מיכאל בולי הרביג (יליד מינכן, 1968). "הרבה אנשים ניסו לברוח ממזרח גרמניה, בין אם התחבאו בספינות, חפרו תעלות, ניסו לחטוף מטוסים, או לשחות לאורך נהרות. אבל לתפור יריעות בד ליצירת כדור פורח, לדחוס עצמם לסלסלה המתנדנדת ברוח ולהמריא לגובה של 2000 מטר, זה באמת יוצא דופן".


השנים חלפו ומיכאל (בולי) הרביג, נכנס להיסטוריה של הטלוויזיה הגרמנית עם התוכנית הקומית שיצר, "בולי פארייד", שרצה במשך חמש שנים. אחריה יצר סדרה של קומדיות לקולנוע. "כל הזמן שאלתי את עצמי איך אתמודד עם מותחן", עד שהוזמן בשנת 2011 לסדנה, בה ישב לפני עשרים חברי אקדמיה ואחד מהם שאל אותו אם הוא חושב שהוא יכול ליצור משהו שונה מקומדיה: סרט כמו "חיים של אחרים" למשל. "עניתי שיש סיפור אחד שלא יוצא לי מהראש: הסיפור של שתי המשפחות שברחו לגרמניה המערבית בכדור פורח, ואז שמעתי מקצה האולם קול של אישה אומר לי 'אל תיגע בזה'". זו היתה התסריטאית קיט הופקינס, איתה לבסוף כתב את התסריט.


הופקינס נזכרת באירוע: "זה היה סיפור עליו עבדתי במשך שנים, ולכן קפצתי ואמרתי 'אל תיגע בזה, זה שלנו'. במהלך ההפסקה שוחחתי עם בולי, שביקש לראות את התקציר לסדרת טלוויזיה שכתבתי אז עם שותף אחר, סדרה שפועלת לפי כללים דרמטיים שונים מאשר סרט שנועד לקולנוע". בולי ממשיך לספר: "רציתי לעשות סרט קולנוע והיה חשוב לי מאד לפגוש את הדמויות האמיתיות מהסיפור, להתקרב עד כמה שאפשר לאירועים האמיתיים ולעבד את הסרט כדי שיתאים לקהל בן זמננו. פטר ודוריס שטרלזיק חזרו לביתם המקורי, מספר שנים לאחר איחוד הגרמניות, בעוד גונתר ופטרה ווטצל המשיכו לגור במערב, והקשר בין שתי המשפחות נותק לפני שנים רבות, כך שנפגשנו עם כל משפחה בנפרד. הם לא אמרו דברים רעים אחד על השני, אך לתאם מפגש היה בלתי אפשרי.


הסיור לעיירה פוסנק שבמזרח גרמניה, היה שיעור מאלף עבורי ובבית שלהם ראינו את המרתף בו נתפר הכדור הפורח. כשמשפחת ווטצל הגיעה למינכן לראיון הראשון, הם הביאו צילומים היסטוריים ורישומים של הכדור הפורח ושל שני הקודמים לו. לפני הבריחה שהצליחה, הם הכינו שני כדורים פורחים קודמים, האחד סבל מתכנון שגוי והשני התרסק לאדמה ביער בתחום מזרח גרמניה. שמחתי שבני המשפחה הביעו את אמונם בי. השיחות היו מלאות באינפורמציה והם הסכימו לענות לנו ולהיות זמינים לכל שאלה שתעלה במהלך הצילומים. רצינו להראות גם את הצד השני - את השטאזי - בצורה אותנטית ככל שניתן. בעזרת המשפחות נחשפנו למעל 2000 עמודים של תיקי שטאזי שנכתבו על מקרה הבריחה לאחר שהם ברחו".


הבמאי מסכם: "יש דור צעיר שבקושי מכיר או מתעניין במה שקרה במזרח גרמניה. אני משווה את זה לבני הדור שלי, שהתקשו להבין מדוע שבעים שנה ויותר לאחר המלחמה, הם היו צריכים להתעמת עם הזוועות שבוצעו על ידי הנאצים. גם אני חשבתי כך בצעירותי. חשבתי שנולדתי ב - 1968 ומה זה קשור אלי. זה היה דור אחר שדפק את כל העניינים אז. אבל ככל שהתבגרתי, ההיסטוריה הקרובה מעניינת אותי יותר ויותר. אני בוחן את מה שקרה ואת השפעתו על בני האדם. זו הסיבה שניסינו לעשות את פיסת ההיסטוריה הזו של מזרח/מערב, בדרך הכי אותנטית שיכולנו, אבל יחד עם זאת מהנה ומלהיבה כך שאת הסרט יראו אנשים בכל הגילאים, גם כשהוא יצא למסכים וגם בעוד שלושים שנה".


למעלה מ- 5000 אזרחים ממזרח גרמניה הצליחו לברוח למערב, מרביתם בחודשים הראשונים לבנייתה של חומת ברלין בשנת 1961, כשהם מנצלים את המצב בו הגבול עדיין לא היה חסום לגמרי.


חומת ברלין נפלה לפני 30 שנה, בנובמבר 1989.


יוצרים:
תסריט, בימוי והפקה: מיכאל בולי הרביג


תסריטאים נוספים:  תילו רושייזן


                             קיט הופקינס


צילום:                    טורסטן ברוייאר


עריכה:                   אלכסנדר דיטנר


מוזיקה מקורית:      מרווין מילר


                             ראף וונגנמאייר


שחקנים:


פטר:                      פרידריך מוקה


דוריס:                             קרולינה שוך


גונתר:                             דוויד קרוס


פטרה:                             אליסיה פון ריטברג


סא"ל זיידל:            תומאס קרטשמן


גרמניה 2018.


גרמנית, תרגום לעברית ולאנגלית.


126 דקות


לצפייה בטריילר:  https://youtu.be/sMhWipG2kjY


(צילום: באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ)