רומיאו ויוליה" בביצוע להקת בלט הבולשוי, על המסכים בישראל

מאת שוש להב.

עונת 2020 בסדרת ARIA' רואים משם שומעים כאן', נפתחת עם הבלט "רומיאו ויוליה", בהקרנת בכורה שתתקיים ב-26 בינואר. מוזיקה: סרגיי פרוקופייב, כוריאוגרפיה: אלכסיי רטמנסקי. עורכת התוכן: מרב ברק.

ARIA - רואים משם שומעים מכאן – הינה סדרה של מופעים קלאסיים מצולמים בביצוע הגדולים והטובים שבמבצעי האופרה, המוזיקה והבלט הפועלים בזמננו. המופעים מוקרנים בבתי הקולנוע ברחבי הארץ באיכות הקרנה וסאונד מהמעלה הראשונה, עם תמונה באיכות K4, אשר תגרום לכם להרגיש ממש מול הבמה. הסדרה החלה לפני כשנה בהקרנת מופעי אופרה וזוכה להצלחה הולכת וגוברת. לאור ההצלחה הורחבה הפעילות גם לתחום הבלט בהקרנת סדרה של הבלטים הגדולים של להקת הבולשוי – מוסקבה. העונה תפתח בהקרנת הבלט "רומיאו ויוליה", בהקרנת בכורה שתתקיים ב-26 בינואר.

פרוקופייב וסטלין - נאמנות בתרבות?

המלחין סרגיי פרוקופייב (1891 – 1953) הגדיר את עצמו כמלחין "ניאו-קלאסי", דהיינו, מלחין השואף לאמץ ולחקות את הסגנון הקלאסי של המאה השמונה-עשרה. ואולם, סגנונו המוקדם של פרוקופייב הוא חדשני ופרובוקטיבי. פרוקופייב נקט גם בקו של חידושים ובחיפוש אחר שפה הרמונית אינדיבידואלית. נימה זו של חידוש בולטת בתחילת דרכו כאשר ניסה לאמץ מגמות מוזיקליות עכשוויות. היצירה של פרוקופייב הקדימה את התנועה הניאו-קלאסית שנתקבלה אז ע"י רוב המלחינים העולמיים והגיעה לשיאה ב-1920.

לאורך כל הדרך נתקלו יצירותיו של פרוקופייב במידה רבה של עוינות, התנגדות וביקורת מצד הקהל והמבקרים. בהמשך חייו מייצג פרוקופייב אומן דגול שאולץ באיומים לאמץ שפה של בירוקרטים צרי אופק, להתכחש לכישרונותיו, להשפיל את עצמו בפומבי בוידויים והאשמות עצמיות, מסוג שהיה שכיח בפוליטיקה התרבותית של ארצו בתקופת סטלין. השאלה הפתוחה לגבי סגנונו האמנותי היא כיצד להתייחס ליצירותיו הרבות שנכתבו במוטיבציה סובייטית, בהם לפונקציה הפוליטית יש קדימות עד כי לאומנות לשמה אין רלוונטיות של ממש. למרות שלפרוקופייב לא היה תפקיד פוליטי ומעולם הוא לא היה חבר במפלגה הקומוניסטית (בניגוד למלחינים רבים אחרים, לרבות שוסטקוביץ'), נשאל את עצמנו תמיד, האם יצירותיו הפוליטיות הולחנו מתוך יושרה גאונית או שיש לראותן כניסיון לקונפורמיות בלבד?

סיפור האהבה הגדול בכל הזמנים:

סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של זוג הצעירים מורונה, זכה לאינספור יצירות מוזיקליות, בעיקר כאלה שהולחנו במאה ה-19, בתקופה הרומנטית, שראתה במוות מאהבה את פסגת האידאל האמנותי. הבלט של סרגיי פרוקופייב לסיפור זה, הוא מהבלטים המפורסמים והמבוצעים ביותר ונחשב כבר לקלאסיקה של ממש. אך הדרך להצלחה לא היתה קלה. הבלט הוא מהיצירות המאוחרות יותר של פרוקופייב ומן המפורסמות ביותר שחיבר. הבלט הולחן בשנת 1936 אך הבולשוי דחה תחילה את היצירה כמסובכת מדי, ובית הספר לכוריאוגרפיה בלנינגרד ביטל את החוזה שנחתם עמו בשנת 1937.

הבכורה נערכה רק ב-1938 בברנו שבצ'כוסלובקיה (היום צ'כיה). שנתיים מאוחר יותר, בלנינגרד, זכתה היצירה לביצוע מופלא של תיאטרון קירוב (היום תיאטרון המרינסקי) עם הפרימה בלרינה גלינה אולנובה בתפקיד יוליה וקונסטנטין סרגייב בתפקיד רומיאו. לבקשת הכוריאוגרף לאוניד לברובסקי, ערך פרוקופייב שינויים רבים והלחין שני קטעים נוספים ליצירה: מס. 14 – "וריאציות יוליה" ומס' 20 - "וריאציות רומיאו". היצירה נעשתה לחלון ראווה סובייטי ועד מהרה הוכנסה לרפרטואר הבינלאומי. היצירה בכוריאוגרפיה של לברובסקי אף זכתה בפרס סטאלין והונצחה בסרט שצולם בשנת 1955 והיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן באותה שנה.

מועדי ההקרנה של "רומיאו ויוליה"/פרוקופייב

יום א' 26.1 - סינמטק ת"א ב-18:00
יום א' 26.1 - היכל סביון ב-18:00
יום א' 26.1 - סינמטק חולון ב-20:00
יום א' 2.2 - תיאטרון ירושלים ב-18:00
יום ב' 3.2 - סינמטק חיפה ב-19:00

רומיאו ויוליה:

מוזיקה: סרגיי פרוקופייב

כוריאוגרפיה: אלכסיי רטמנסקי

רקדנים:

יקטרינה קריסנובה- יוליה

ולדיסלב לנטרטוב- רומיאו

ולהקת בלט הבולשוי

משך המופע: 3:05

(צילום: דאמיר יוסופוב; אלנה פסטיסובה;  באדיבות אלהקום תקשורת)