ריגולטו מאת ורדי על המסכים בסדרה ARIA on screen

מרינה טלרמן | 23 לינואר 2020

logo
מאת שוש להב.

האופרה ריגולטו מגיעה מפסטיבל ברגנץ, אוסטריה, למסכים בישראל, במסגרת הסדרה ARIA. מנצח: אנריקה מזולה, במאי: פיליפ שטלצל. עורכת תוכן: מרב ברק.     


תכינו את המטפחות/טישו... מפני שתזילו דמעות (לצד הנאה עמוקה), יחד עם הליצן הכי עצוב. נכון - ריגולטו, שאת המוזיקה השמיימית לאופרה זו כתב ג'וזפה ורדי. "אני לא כותב את המוזיקה שלי, בין שהיא יפה ובין שהיא מכוערת, סתם כך, אני תמיד נותן לה אופי מסוים", כך ורדי.


המותג ARIA on screen (לשעבר "רואים משם שומעים מכאן") פותח עונת הקרנות נוספת עם מופע מרהיב שכמותו טרם נראה בישראל. האופרה "ריגולטו" מוצגת על אגם קונסטנץ באוסטריה, במופע בימתי חסר תקדים.


המותג ARIA (לשעבר "רואים משם שומעים מכאן") מרחיב את פעילותו ופותח עונת הקרנות נוספת של מיטב ההפקות מבתי האופרה והפסטיבלים המובילים באירופה. בנוסף, יוקרנו העונה מופעי בלט מתיאטרון הבולשוי – מוסקבה וכן קונצרטים נבחרים. כל אלה ימשיכו להגיע אל בתי הקולנוע בכל רחבי הארץ, באיכות הקרנה מעולה, בתרגום לעברית ובמחיר שווה לכל נפש. עורכת התוכן: מרב ברק


פתיחת עונת 2020 של ARIA תהיה עם ביצוע חסר תקדים לאופרה "ריגולטו" מאת ורדי, מהיצירות הבולטות ברפרטואר האופראי, בביצוע פסטיבל ברגנץ, בו הבמה ממוקמת בתוך אגם קונסטנץ (עונת ההקרנות 2019 כללה ביצוע של האופרה "כרמן" מאת ביזה מפסטיבל זה).


הליצן הכי עצוב:


האופרה "ריגולטו" מבוססת על מחזה מאת ויקטור הוגו - המלך משתעשע (Le roi s'amuse). המלך משתעשע על חשבונם של אחרים ואחרות, וריגולטו (שמו נגזר מהמילה ריגולו – משעשע), ליצן החצר של המלך, נאלץ לשעשע אותו. באופרה "ריגולטו", המלך מוחלף בדוכס ממנטובה וריגולטו, ליצן החצר שלו, מתעב אותו ואת אנשי החצר האחרים. הליצן צריך לצחוק, רוטן ריגולטו, לליצן אסור להזיל דמעה. אבל ריגולטו הוא הליצן הכי עצוב. לאסונו של ריגולטו, הרצון העז שלו להגן על בתו ג'ילדה מעולם השחיתות של השלטון, אותו מייצג הדוכס, מביא לכך שהיא תהיה הקורבן הקיצוני והטרגי ביותר של שעשועי הדוכס, או למעשה הקורבן של ריגולטו עצמו.


המחזה המקורי של ויקטור הוגו, מותח ביקורת על המלך הצרפתי פרנסואה הראשון, שהיה הולל חסר מצפון וניצל את מעמדו הן כלפי נשים והן בקרב אנשי החצר שלו, שבעל כורכם סרו למרותו. הוגו סבל קשות מיד הצנזורה בצרפת וגם ורדי, שהלחין את הנושא לאופרה עבור תיאטרון לה פניצ'ה בונציה בשנת 1850, בזמן הכיבוש האוסטרי, נאלץ לערוך שינויים, בעיקר הקשורים לזמן ומקום העלילה. כך נקבע בסופו של דבר, שהעלילה מתרחשת במנטובה במאה ה-16 וההולל הוא הדוכס של העיר.


הטנור הרע, הבריטון הטוב:


ב"ריגולטו" משנה ורדי סדרי עולם (מוזיקליים). באופרה, כולנו אוהבים לאהוב את הטנור ולתעב את הבריטון. אך ביצירה זו הטנור, ששר כל כך "יפה", הוא הנבל בסיפור. וה"מכוער" – הבריטון הגיבן, הדחוי והנלעג, הוא הטוב, המסור והדואג. זה לא מובן מאליו בתקופה שבה באופרה היה צריך לשיר יפה (סגנון האופרה בתקופה זו נקרא "בל קנטו" באיטלקית) וורדי, יחד עם כותב הליברית (טקסט) שלו, פרנצ'סקו מריה פיאבה, מחוללים מהפכה של ממש. הטנור אמנם שר "יפה" וקליט מאד ותמיד נוצץ וחגיגי ומזמין, אך זוהי מעטפת למלכודת מסוכנת. במילים אחרות, מי ששר כאן הכי "יפה" הוא דווקא הרע בסיפור.


"La donna e mobile" האריה הידועה והארורה: 


האריה המפורסמת מתוך האופרה, היא זו שפותחת את המערכה השלישית. מספרים שימים ספורים לקראת הצגת הבכורה בשנת 1851 בונציה, ורדי בישר לזמר הטנור שיש לו עוד אריה שהוא שר באופרה, אך את התווים לאריה הזו, יקבל הטנור רק ביום הבכורה. כיצד יתכן? התלונן הטנור, איך הוא ילמד אריה חדשה בזמן קצר כל כך!? אך ורדי הרגיע ונימק: האריה, כך אמר, קליטה וקלה מאד לתפיסה. ולכן, אם יבצעו על אריה זו חזרות, מהר מאד, כל משתתפי ההפקה יחלו מזמזמים אותה בסמטאות ונציה בדרכם הביתה מיום חזרות, וכך, תוך זמן קצר, היא תהיה מוכרת מדי לונציאנים, וכשתגיע סוף סוף בכורת האופרה, יגידו עליו, על ורדי, שהוא "גנב" את הנעימה הזו, שנשמעת לאחרונה בסמטאות ונציה והכניס אותה לאופרה שלו.


ואכן, האריה הזו כל כך קליטה, ולכן נעשתה לקטע האופראי המצוטט ביותר בפרסומות ובקולנוע. אלא שהמוזיקה ה"מדלגת", הקליטה והיפה הזו של ורדי, מכפה על הטקסט השוביניסטי ביותר ברפרטואר האופראי: הנשים, כך שר הדוכס, הן שקרניות ומניפולטיביות, הפכפכות וקלות דעת. אי אפשר איתן, אך גם אי אפשר בלעדיהן. הפער בין הטקסט לבין המוזיקה, מבטא בדיוק את אישיותו של הדוכס. הוא נבל, שוביניסט, נהנתן ונצלן, במעטה נוצץ של מעמד, כוח ותארים. וג'ילדה האומללה (בתו של ריגולטו), נופלת לאסונה ברשתו המיומנת של הדוכס.


כוריאוגרפיה של מנופים וזמרים מעופפים:


ההפקות בפסטיבל ברגנץ ידועות כהפקות במה מרהיבות ומשוכללות, הכוללות טכנולוגיה מתקדמת ושימוש רחב בפעלולי במה. בהפקה זו שובר הפסטיבל את השיא של עצמו. שימוש במנופים, אקרובטיקה אווירית, לוליינות ותפאורות ענק הם רק חלק מהפלא המתרחש על הבמה. מה שבאמת כובש בהפקה הזו, הוא שהתפאורה מלאה בהבעה אנושית. התפאורה היא רובוט אדיר בגודלו, בדמותו של ריגולטו, עשוי מנופים בגובה עשרות מטרים, ומה שמעורר התפעלות הוא שהמפלצת אדירת המימדים הזו, העשויה ברזל, עץ ומיני חומרים פולימריים, היא יצור כמעט אנושי.


התפעול של התפאורה הוא מלאכת מחשבת, עשויה היטב ומתוזמנת באופן מדויק עם המוזיקה והמהלכים הדרמתיים בעלילה. לא יהיה מוגזם לומר שהתפאורה היא היא השחקן הראשי במופע הזה. על תפאורה מורכבת זו נעים הזמרים הסולנים בוירטואוזיות. לא פעם הם נדרשים (במיוחד זמרת הסופרן בתפקיד של ג'ילדה), לבצע את השירה בגבהים פיזיים של עשרות מטרים, כשהם קשורים בכבלי בטחון לתפאורה, תלויים בין שמים למים. ניצבים, לוליינים, אקרובטים וליצנים חגים סביבם, חלקם נופלים, צוללים, טובלים ומעופפים. חוויית הצפייה באופרה בביצוע על האגם היא מיוחדת ואין לתארה במילים. צריך לראות (ולשמוע) כדי להבין.


עורכת התוכן של הסדרה, מרב ברק, בחרה לפתוח עם ביצוע זה לאופרה "ריגולטו" את שנת ההקרנות השנייה של מיטב הביצועים מבתי האופרה והפסטיבלים באירופה. גם השנה מגיע המיזם מבית אלהקום תקשורת לבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ, בליווי כתוביות לעברית ולאנגלית (תרגום לעברית – ישראל אובל), ובעלות כרטיס המאפשרת לכל אחד ליהנות מקלאסיקה עולמית, בביצועים הכי איכותיים באופן נגיש.


מנצח: אנריקה מזולה,


במאי: פיליפ שטלצל.


סולנים:


ריגולטו: ולדימיר סטויאנוב


ג'ילדה: מליסה פטי


הדוכס ממנטובה: סטפן קוסטלו


מועדי הקרנה:















































סינמטק תל אביב



24.1



שישי



14:00 כולל הרצאה



25.1



שבת



17:00



קולנוע מיזרע



27.1



שני



17:30



29.1



רביעי



19:15



קולנוע כוכב



23.1



חמישי



17:00



27.1



שני



19:00



תיאטרון ירושלים



30.3



שני



18:30




טריילר:


https://www.youtube.com/watch?v=FgF8SwEDOcY


(צילום: באדיבות אלהקום תקשורת)