חדש בתיאטרון הקאמרי: הבן, דרמה משפחתית מטלטלת

מאת שוש להב.

התיאטרון הקאמרי מעלה הצגה חדשה מאת פלוריאן זלר, בבימוי גלעד קמחי. על מערכות יחסים במשפחה ועל שבריריותו של האדם

בצל הקורונה, איך שניתנה לי האפשרות לצפות בהצגה בתיאטרון, רצתי... ההתרגשות היתה כפולה - גם הצגה ראשונה בקאמרי לאחר סגר הקורונה, וגם הצגה חדשה שהועלתה לראשונה, וכל זה לפי כל הנחיות התו הסגול, כולל מקומות מסומנים מראש, מירווח כסא בין זוגות (או כאלה שביקשו יחד), מסיכה שמכסה גם את האף ופיזור קבוצות קבוצות עם ריחוק חברתי. הקהל התנהג למופת, המארחים בתיאטרון הקאמרי היו מאד נרגשים-מתוחים, אבל ההצגה חייבת להימשך, ולשמחתי, היתה הצגה ראויה, נוגעת ומומלצת!

"הבן היא דרמה משפחתית נוגעת ללב, מאת פלוריאן זלר - אחד הקולות האמיצים והנועזים במחזאות המודרנית. תרגם דורי פרנס, שכדרכו עשה זאת במקצועיות רבה. גלעד קמחי ביים ביצירתיות ובמדוייק את המחזה, וצוות השחקנים הנפלא הפיח חיים בדמויות המורכבות ועורר את הזדהות הקהל.

סיפור המחזה:

"ניקולא (הבן): זה לא הולך לי..

פייר (האב): זה לא הולך לך? אני לא מבין אפילו מה אתה רוצה להגיד. מה לא הולך לך? לקום בבוקר? להתרכז? לעשות מאמץ?

ניקולא: לחיות. לא הולך לי לחיות. וזה באשמתך".

הוריו הגרושים של ניקולא מודאגים ממצבו הנפשי. האב (דרור קרן, שחקן נפלא ורב מימדי), נקרע בין חייו החדשים ומצבו של הבן. האם (שרה פון שוורצה, שחקנית איכותית), מתקשה להתמודד עם שינוי ההתנהגות של הבן. וניקולא, הבן השברירי (אלון סנדלר, המפתיע בביצוע בוגר ואמין), הופך מילד חייכן ואופטימי לנער לא מתקשר, לא מחייך, שמשקר בלי הרף. בניסיון לשנות את התחושות שעוברות עליו, ניקולא מבקש לעבור לגור עם אביו ומשפחתו החדשה, בתקווה שהתחלה חדשה, בית ספר חדש ואח קטן, יעשו לו טוב. אשתו החדשה של האב (נטע גרטי, המצויינת), מנסה כמיטב יכולתה להקל על הנער, אבל הוא שקוע בדכדוך ומרגיש שהחיים האלה כבדים לו מידי. המבוגרים סביב ניקולא לא ממש מבינים מה קורה ולמה, אבל הם מרעיפים עליו אהבה ואיכפתיות, איש איש בדרכו וביכולותיו, אבל זה לא תמיד מספיק.

המחבר, פלוריאן זלר, סופר ומחזאי, יליד 1979, פריז. זכה לתואר המחזאי המרתק ביותר של זמננו, ו"הבן", הוא החלק האחרון בטרילוגיה שלו אחרי "האבא" ו"האם", והוא הטוב והעוצמתי שבהם. כמה ממחזותיו הנוספים הועלו על הבמה בישראל. קשה עד בלתי אפשרי שלא להישאב למה שקורה בדינמיקה המשפחתית המורכבת הזו, יש בה דברים שאנו מכירים מהבית וחידוד של מצבים נפשיים שלא תמיד יודעים כיצד להתמודד איתם או לטפל בהם.

"הבן", כשעה וארבעים של דרמה חזקה, מטלטלת, נוגעת, שואבת את הצופה ומאד מומלצת!

***

הבן - מאת פלוריאן זלר
בימוי: גלעד קמחי
תרגום: דורי פרנס
תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: אולה שבצוב
מוזיקה: אמיר לקנר
תאורה: נדב ברנע
עוזרת במאי: הני ישעיהו

משתתפים: דרור קרן, אלון סנדלר, שרה פון שוורצה, נטע גרטי / מיכל עוזיאל, אסף סולומון, אדי אלתרמן

(צילום: לימור פרומרמן; עפר רוזנפלד; שי דמבו)