אל תשאירו את אמא ואבא לבד

מאת יוסי קפלן*

לקראת הגל השני: האם לבקר את אמא ואבא וסבא וסבתא? התשובה: בהחלט כן

רגע אחרי הגל הראשון, אנחנו מגיעים עם מסקנות לגל השני. המסקנה הראשונה היא שהריחוק - עובד. המסקנה השנייה היא - שהבדידות מסוכנת לא פחות מהקורונה. ניתן למצוא נקודת איזון ולהתגבר על ריחוק, באמצעות הקפדה על הוראות. כלומר, הקפדה על מרחק שני מטרים וחבישת מסיכה. אז אם אתם בדילמה האם לבקר את הוריכם שהגיעו לגיל השלישי, התשובה היא כן, בוודאות.

במהלך החודשים האחרונים, תקופת הבידוד החברתי והריחוק, הציפה חרדות רבות מחולי, ממוות וחוסר אונים בקרב אוכלוסייה זו. הבידוד חיזק גם את תחושת הבדידות המאפיינת זקנים רבים, המתמודדים עם אובדנים רבים ובעיקר אובדן של בני זוג, ירידה בבריאות וצמצום הפעילויות והמעגלים החברתיים.

בעוד שבחודשים הראשונים לאירוע, זכו חלק מהזקנים בקהילה לתמיכה רחבה של בני משפחה, שכנים ומכרים וכן אנשי צוות במסגרות הקהילתיות השונות, הרי שהעדר השגרה, התארכות האירועים והחשש מן הגל השני, שוחק ומצמצם את התמיכה באוכלוסיית הזקנים, ובכך עלול להגביר את המצוקות הנפשיות ואף לעורר תגובות פוסט-טראומטיות. זקנים המאושפזים במחלקות הסיעודיות, חוו אירועים אלו באופן קיצוני יותר, וזאת בשל ריבוי אירועי ההדבקה בתחילת אירועי הפנדמיה ובשל החשש מהדבקה לאחר מכן. נוהלי הביקורים הוקשחו ובכך צימצמו את הקשר של הקשיש המאושפז עם בני משפחתו,

במהלך החודשים האחרונים בהם חוו הורינו בידוד חברתי, חרדות ופחדים מאותה מגיפה נוראית, ואיתם תחושת הבדידות הנוראית, וכתוצאה מזה ירידה במצב הרוח עד כדי דיכאון - ומשם המדרון חלקלק. חשוב לזכור שהורינו זקוקים למשאבי אנרגיה וחוסן נפשי כדי לצלוח את התקופה המורכבת, שבאה עלינו בעקבות הקורונה. דווקא בגיל השלישי האינטראקציה החברתית והתמיכה הנפשית חשובה ובעלת משמעויות הישרדותיות. הבדידות והבידוד הורגים, ועל כן ישנה חשיבות גדולה בשימור הקשר הבין אישי, התמיכה הנפשית, המגע והחיבוק. יחד עם זאת, יש לשמור מכל משמר על הוראות משרד הבריאות לעניין היגיינה אישית ומסיכה (מלאה).

להלן המלצות:

1.     כשאתם מגיעים להורים, וודאו שאינכם "מצוננים" או חשים חולשה / שפעת קלה – כן זה בהחלט יכול להיות סימפטומים לקורונה... רכשו פרחים להורים... והריחו – וודאו שלא איבדתם את חוש הריח.

2.     חברו אותם עם הילדים: צרו קשר באמצעים טכנולוגיים עמם ועם הנכדים ואולי אף עם חברים וותיקים אשר בשל המצב כבר אינם מתראים.

3.     רגע לפני החיבוק והמגע (וותרו על הנשיקה), חטאו ידיים – וודאו כי הגעתם להורים עם בגדים נקיים (ולא כאלה שהייתם עמם באזורים רוויי אדם).

4.     שתפו אותם בחוויות החיים היומיומיות... התייעצו עמם, שכן ניסיונם שווה הון - זו גם דרך נפלאה לייצר תחושת משמעות ומטרה.

5.     שתפו בסיפורים על הנכדים שיצאו לחופשה (והם לצערנו אינם יכולים להגיע) וקיימו שגרת תקשורת מקרבת יומית באמצעים טכנולוגיים – בביקורכם הכינו את המחשב או הנייד לצורך כך.

6.     בנוסף, מומלץ במידה וישנו צורך – להציע להורים תמיכה נפשית כדוגמת פסיכולוג.

7.     סייעו להם ככל הניתן לארגן סדר יום קבוע, המותאם למצבים השונים:  פעילות / מפגשים / חוגים – גם באמצעים טכנולוגיים, והיו שם למענם בכל עת.

* מחבר הכתבה, יוסי קפלן - מנכ"ל דיור מוגן לב גנים וגרונטולוג

(צילום: שוש להב)