איך לנהל תקשורת טכנולוגית יעילה עם הסבים והסבתות

מאת פרופ' לאה פוסטיק*

האוכלוסיה המבוגרת שבקבוצת הסיכון, נדרשת לתקשר באמצעים טכנולוגיים חדשניים הזרים להם ומקשים עליהם. כל ההמלצות כדי להקל עליהם את התקשורת

בימים אלה, בהם מנהלים שיח שאינו ישיר פנים אל פנים, ממצאי המחקרים שלנו מקבלים אופי ישומי ומעלים המלצות לגבי שיח מרחוק. להלן שלוש המלצות:

1. ממצאי מחקרים שונים מצביעים שריבוי ערוצי המידע במהלך השיחה, מקל על ההבנה. שיחה כוללת את המילים שנאמרות, ההקשר שלהן, האינטונציה בה הן נאמרות, הבעות הפנים ושפת הגוף. כל אלה תורמים ליכולת שלנו להבין את הדובר. לכן, עדיפה שיחה שמשלבת וידאו, כדי שהצד השני יקבל גם מידע ראייתי ולא רק שמיעתי. זה יעזור בהבנה ויוריד את כמות המאמץ הנדרשת מהמאזין וגם מהדובר.

2. במערכת השמע, ישנה תחלופה בין זמן לעוצמה. כאשר הצלילים הם ארוכים ואיטיים, ניתן לשמוע אותם גם אם הם שקטים מאד. אם הם קצרים ומהירים, נצטרך עוצמה חזקה יותר כדי לתפוס אותם. כך גם בדיבור. ולכן, אם הצד השני לא שומע - לא חייבים לצעוק. דיבור איטי יותר מקל על ההבנה.

3. איך מדברים יותר לאט? האטת הקצב של צלילים, יכולה להתבצע בשתי דרכים: הארכת הצלילים או הגדלת ההפסקות שביניהם. מה יותר טוב? במחקרים האחרונים שעשינו, גילינו שזה לא משנה. מה שכן, אם רוצים לדבר לאט, הארכה של כל מילה נשמעת לפעמים מלאכותית ומקשה על הדובר. לכן, כדאי להאט את קצב הדיבור על ידי יצירת מרווחים גדולים בין המילים. פעולה זו מקלה על המאזין, כמו הארכה של המילה עצמה.

* פרופ' לאה פוסטיק - ראש המחלקה להפרעות תקשורת, אוני' אריאל,

פסיכולוגית מחקרית, חוקרת בתחום עיבוד שמיעה, פסיכואקוסטיקה ותפיסת דיבור באוכלוסיות שונות.

(צילום: פרופ' לאה פוסטיק, באדיבות אוני' אריאל)