וגם אני פגשתי נציגים מאיחוד האמירויות...

מאת שוש להב.

ביתן ססגוני לאיחוד האמירויות בתערוכה העולמית אקספו 2017 שהתקיימה באסטנה קזחסטן.

בעקבות המפץ הגדול של גילוי היחסים המתהדקים בין ישראל לאיחוד האמירויות, מתברר שכולם (טוב, כמעט כולם) אחראים לשוס הדיפלומטי, או מקיימים קשרי כלכלה, מסחר, תיירות או אחר, עם האמירויות, או שכבר ביקרו איפה שהוא באיחוד הנסיכויות, או בילו שם באיזה מלון פאר בגובה 100 קומות או... מרוב התרגשות כולנו מרגישים כשותפים. אז גם אני, בקטנה...

ביוני 2017 הוזמנתי לאסטנה בירת קזחסטן (ששמה שונה ל- נור סולטן) לסקר את פתיחת התערוכה העולמית EXPO, בה היה לישראל ביתן יפה. בכנס של אנשי תקשורת שקדם לפתיחת האירוע, שמתי לב לקבוצה קטנה של עיתונאים (בלבוש רגיל) ששוחחו ביניהם ערבית. כישראלית סקרנית ש"רוצה להביא שלום עולמי", ניגשתי אליהם, הצגתי את עצמי ושאלתי מהיכן הם. שתי הנשים בחבורה נפלו על צווארי כמו הייתי אחותן האבודה, סיפרו שהן עיתונאיות מאבו דאבי, שיש לאיחוד האמירויות ביתן בתערוכת אקספו ושאני מוזמנת.

כיון שבמהלך הכנס (יומיים) ניפגשנו לא מעט, כבר ניהלנו שיחות (האנגלית שלהם היתה מעולה) כחברים ותיקים, הם הביעו ללא חשש דעתם שחייב להיות שלום בין האמירויות למדינת ישראל, ושהשלום והקשרים מתחילים בין אנשים, כמונו.

כאשר סיירתי בקומפלקס הענק של התערוכה, חיפשתי את הביתן של האמירויות וכשהגעתי אליו, עמדו בחוץ קבוצות קבוצות של לובשי גלביות, שלא היה קשה לנחש שהם מייצגים את האמירויות. ללא היסוס ביקשתי מהם לעמוד יפה בשורה מעוגלת, העמדתי את שתי הנשים במרכז, מיוזמתם הבליטו בפני המצלמה את השלטים בערבית שאחזו בידיהם, וכך הנצחתי לטובת ההיסטוריה, שגם לי יד ורגל ועדשה, בכינון היחסים עם האמירויות.

(בתצלום: הנציגים של איחוד האמירויות מצטלמים לבקשתי בקדמת הביתן שלהם בתערוכת אקספו 2017 אסטנה. צילום: שוש להב)