מאת שוש להב.
יום בחייהם של זוג קשישים תל אביבי, החש אבוד בעיר בה חי את מרבית חייו, וכעת עומד חסר אונים מול הניכור המודרני. מפגן משחק מרהיב של רבקה גור ויוסי כרמון.
מרגש עד דמעות, בוקע חדרי בטן, מקווץ את הקישקס, ממלא בחמלה, מעורר כבוד, עצוב, מפחיד, מר-מתוק... כל בליל הרגשות הזה הציף אותי, תוך כדי צפיה ב"חיותה וברל" - סרטו של הבמאי עמיר מנור, בכיכובם של שני שחקנים מופלאים: רבקה גור ויוסף כרמון.
יום בחייהם של זוג קשישים תל אביבי, החש אבוד בעיר בה חי את מרבית חייו, וכעת עומד חסר אונים מול הניכור המודרני, בעיר החוגגת בקביעות את עולם הצעירים והחדש.
יום בחיים, שהוא מאבק תמידי בין הרצון לשמור על כבוד, חלומות ואידאולוגיה שליוותה אותם כל השנים, לבין הנזקקות והצורך התמידי בסיוע.
הקשיים הגופניים, הכלכליים ובעיקר הרצון להרגיש עדיין רלוונטיים בחברה - שהם חשים כי היא חבה להם את קיומה - הם שמניעים את גיבורי הסרט, חושפים גם את האדישות של הסובבים אותם וגם את האנושיות והחמלה של הסביבה, המתבטאים במחוות קטנות בהן הם נתקלים במהלך היום, מחוות שדומה שיכולות להפיח את ערך החיים ולהעלות חיוך ברגעים קשים.
יום בחיים, המתחיל בביקור של נציגת הביטוח הלאומי, נמשך בבית המרקחת, בסרט קולנוע, בהאזנה לתוכנית רדיו, בשיחת טלפון עם הבן והנכד החיים בחו"ל, ומסתיימת בריקוד אחרון ומשולש פיצה.
חיותה וברל הוא סרט אנושי ומרגש, המציג מפגש בין דורות של מיטב שחקני ישראל. בראש וראשונה הופעות ענק של צמד השחקנים הראשי, יוסף כרמון ורבקה גור הוותיקים, והופעות אורח מרגשות של הדור הצעיר: איתי תורג'מן, שי אביבי, ירון ברובינסקי, הגר בן אשר ואפרת בן צור.
"חיותה וברל" - סרט לא קל, שצריך לראות.