המלצה על הסרט: "תיק קוליני", סרטו של מרקו קראוספיינטר, המבוסס על ספרו של פרדיננד פון שיראך.

מאת שוש להב.

פבריציו קוליני נכנס למלון בברלין וללא כל סיבה נראית לעין רוצח את האורח המתאכסן בסוויטת ברנדנבורג. עורך דין צעיר וחסר ניסיון ממונה לייצג אותו וחושף סודות מן העבר.   

סרט מותח, על פרשייה משפטית העוסקת בתקופה האפלה של מלחמת העולם השנייה וזוועות הנאצים, לא רק בהקשר ליהודים, ועל חוק מעוות הוא "חוק דהרר".

למרות גילו המופלג, פבריציו קוליני נכנס למלון בברלין, וללא כל סיבה נראית לעין רוצח את האורח המתאכסן בסוויטת ברנדנבורג. קספר ליינן, עורך דין צעיר, ממונה לייצג את קוליני. מה שנראה בתחילה כהזדמנות מקצועית מבטיחה הופך לסיוט: הנרצח, תעשיין גרמני מכובד, היה למי שגידל את קספר  ואילו כעת עליו להגן על רוצחו. על עורך הדין לבחור בין מרדף אחר הצדק לבין הגנה על הקרובים אליו. ככל שהוא חוקר, הוא מגלה קצוות חוט המובילים לעברה האפל של גרמניה ולפרק מזעזע בהיסטוריה המשפטית של גרמניה.

על הסרט: 

ספרו הראשון של המחזאי והסופר פרדיננד פון שיראך, "פרשת קוליני", נמכר בגרמניה בלבד במעל לחצי מיליון עותקים. הוא יצא לאור ב 2011 ותורגם לשפות רבות. המוציא לאור של הספר ושל שתי אסופות הסיפורים הקצרים של פון שיראך, "פשע" ו"אשמה", מרסל הרטגס, אמר שפון שיראך בשפה ישירה ומדויקת מצא את דרכו אל ליבם של הקוראים ואל הנקודות הרגישות ביותר אצלם.

בספר הזה ביקש שיראך להביא לידיעת הציבור סיפור טרגי, על מקרה משפטי שכמעט נשכח. הוא ערב עובדות היסטוריות עם סיפור אישי מרגש, כדי להראות כמה מופשט נראים החוק ומשפט לאדם כמו קוליני. אדם שהופך לרוצח, כיון שמערכת המשפט אינו מוכנה להעניק לו את הצדק שמגיע לו. פון שיראך כותב בצורה מאד קולנועית - כשאתה קורא את כתביו התמונות עולות לנגד עיניך. לכן ראו מפיקים רבים בספר כנושא מתאים ליצירה קולנועית. הצעות שהגיעו מתחנות טלוויזיה לא עינינו אותו. לדעתו, סיפורים אפיים מקומם על מסך הקולנוע. עלילת הספר מתרחשת על פני 60 שנה, ומציגה מהלכים עלילתיים מרתקים. שיראך נפגש עם כמה יוצרים שביקשו לעבד את הספר ולבסוף בחר במפיק כריסטף מולר, שהיה הנלהב ביותר והעלה את הרעיונות המרתקים ביותר להפקה.

מולר הבין ששיראך משלב בספרו סיפור מלא רגש, עם סקנדל חסר תקדים מימי גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ומעלה שאלות מאד חשובות. מה הוא צדק? האם מערכת המשפט פועלת נכון וביושר? והמטרה שלו כמפיק וכצופה קולנוע, היא שהקהל ישאל את עצמו שאלות רבות במהלך ועם סיום ההקרנה. לאחר עבודה של מספר שנים על התסריט בחרו המפיקים בבמאי מרקו קראוספיינטר, מתוך מחשבה שמכיוון שהוא במאי עם מודעות פוליטית.

חוק דהרר:

החוק הגרמני מבדיל בין רצח והריגה. מי שמבצע הרג מכוון של אדם אחר מבצע בעצם הריגה. כדי שהמעשה ייחשב רצח עליו לעמוד בקריטריונים שנקבעו כרצח בקוד המשפטי. שני הדברים נשפטים בדרגות שונות של חומרה. העונש לרצח הוא מאסר עולם, על הריגה עד 15 שנות מאסר. לפי החוק היום בגרמניה, על רצח אין התיישנות, על הריגה יש חוק התיישנות לאחר 20 שנה. מה שאומר שההורג לא יוכל לעמוד לדין על פשעיו, לאחר הזמן הזה. עם השנים היו שינויים גם בזה ובשנות השישים הזמנים היו שונים. החוק הגרמני גם מבדיל בין מבצעי הפשע ושותפים לפשע. המבצע הוא האשם שהיה לו אינטרס אישי לבצע את המעשה, משתף הפעולה, רק רצה לסייע לביצוע העבירה. לדוגמא, אם אדם הצטווה לבצע רצח, הוא נחשב שותף לעבירה, אבל לא המבצע והחוק תמיד מקל על העונשים של השותפים לעבירה.

עם הקמת הרפובליקה הגרמנית, גויסו חברים רבים במפלגה הנאציונל סוציאליסטית לשעבר, שעבדו במערכת המשפט הנאצי. בתחילה נאסר להעסיק אנשים שהיו חברים במפלגה, אבל עם סיום הכיבוש של בעלות הברית, נשכרו רבים כאלה עם הכרזה שלכאורה לא היה להם עבר נאצי. מכאן, ברור שלרבים במערכת המשפט לא היה עניין לטפל בטרור הנאצי ולהביא למשפט פושעי מלחמה. חקירות הוכשלו ותהליכים עוכבו, משתפי פעולה נדונו לעונשים קלים או זוכו לגמרי. מה שהוביל לחוקק את חוק דהרר, שבו נאמר שלפי החוק הנאצי, העקרון של הפיהרר, רק המנהיגים כגון היטלר, הימלר, גרינג, ושו"ת היו מבצעים של פשע במובן המשפטי של המילה. המשמעות היא שגם אם הרגת מאות אנשים, או גם אם הרגת בני אדם על ידי יריה בגב או לראשם, או הכנסת גז לתאי הגזים, כל אותם פושעים לא נחשבים למבצעי רצח בבית המשפט והיו צפויים לעונש קל.

במשך תקופה ארוכה כך פעלה המערכת, אבל בשנות ה60 האווירה השתנתה במדינה, משפט אייכמן בירושלים ומשפטי אושוויץ בפרנקפורט שהובלו על יד התובע הראשי, פריץ באור, עוררו הד תקשורתי רחב. בעקבות העדויות המזעזעות על הזוועות שהונהגו במחנות ההשמדה, נחשפו אליהן גרמנים רבים ונאלצו להתמודד עם הגילויים על זוועות הנאצים בפעם הראשונה. יחד עם זאת כל הפשעים חוץ מרצח, כולל הריגה זכו לחוק התיישנות בגלל הזמן שעבר. בבונדסטג הוחלט שהאשמה בביצוע  רצח לא תזכה להגנה של חוק ההתיישנות, בעקבות הגילויים עם זוועות הנאצים. החל משנת 1963 עשרות עדים נחקרו ונתנו עדות ועשרות אלפי  משרתי ציבור, אנשי משטרה, עורכי דין ואחרים החלו לחשוש מן החקירות הללו מפחד שיואשמו על חלקם בשואה.

הטריק של דהרר: 

אלפרד דהרר היה אחראי חלקית על כך שלא יערכו משפטים בכמות גדולה. בימי הרייך השלישי הוא היה תובע ציבורי באינסבורק, אוסטריה, אכזרי ביותר שתבע עונש מוות גם על עבירות קלות כמו גניבת כיכר לחם. לאחר המלחמה הוא התברג בצמרת משרד המשפטים והתפרסם כאיש שכתב את קוד העונשים בשנת 1968, בתור ראש מחלקת פשע במשרד המשפטים. החוק שחוקק היה סוג של סוס טרויאני, הוא אומץ במהירות על ידי בית הנבחרים כיון שנכתב בתחכום רב. התוצאה שלו היתה שכל פשעי הנאצים יזכו להתיישנות בהינף יד. ורק כמה ימים אחר כך הבינו בכירי בית הנבחרים את המשמעות המלאה של החוק, ממאמר שהתפרסם בשבועון דר שפיגל. רבים כעסו על התרגיל הזה והרגישו מרומים, ושנכפה עליהם לחתום על חוק כזה וטענו שדהרר ידע בדיוק מה הוא עושה.

בפסקה 50 היתה התייחסות למונח שיתוף פעולה. בסעיף נאמר שאם לא ניתן להוכיח שזה בעצם רצח, כיון שלא כלל את המאפיינים החוקיים לרצח. כמו למשל אם נאצים הרגו יהודים, אבל לא ניתן היה להוכיח שזה ממניעים גזעניים. החוק עכשיו טען שכל אותם אנשים לא יועמדו לדין כרוצחים אלא כמשתפי פעולה, אבל עתה חל על העברות הללו חוק ההתיישנות, כך שהם לא יועמדו לדין בכלל. מערכת המשפט קיבלה בשקט את ההכרה בהשתקה של פשעי הנאצים. הדוגמא הנוראה ביותר היא משפטו של המפקד הנאצי הבכיר הרמן היינריך, שהיה אחראי באופן אישי על שליחתם של יהודים מקרקוב למחנות ההשמדה אושוויץ ובלזץ.

הוא הואשם כשותף לרצח של 37000 איש. אך בית המשפט הפדרלי זיכה אותו על בסיס ההחלטות הללו. אולי ידע שבתוכנית שהוא מעורב בה אנשים נרצחים. ונרצחים רק על רקע שנאה גזענית. אבל הוא עצמו לא חלק את הדעות הללו והוא רק ביצע הוראות והפעילות שלו שהביאה לרצח זכתה לחסינות של חוק ההתיישנות כפי שהופיע בקוד 50. אבל לא רק חוק דהרר מנע את ענישת פושעי המלחמה. מערכת המשפט כולה ושופטים שמצאו דרך לכופף את החוק ובמקרים רבים יכלו  לעקוף  את קוד 50 של דהרר, הם פשוט לא רצו.

על פרדידנד פון שיראך: 

מחזאי וסופר נולד במינכן בשנת 1964, למד משפטים בבון והפך לעורך דין בברלין בשנת 1994מתמחה בפשיעה. ב 2009 פרסם אסופת סיפורים בשם סיפורי פשע, המבוססים על ניסיונו כסנגור. הספר שהה 61 שבועות ברשימת רבי המכר של המגזין דר שפיגל. והוא זכה בפרס על שם הסופר היינריך פון קלייסט. הוא פרסם עוד שני אסופות סיפורים ואת הנובלה פרשת קולני ואת הנובלה טאבו, שניהם הפכו לרבי מכר בכל העולם. ב2015 התקיימה הבכורה של מחזהו, "טרור", שהיה המחזה המוצג ביותר בתיאטראות בגרמניה בשנים 2016/2017, ב 2017 הוקרנה בטלוויזיה גרסה למחזה, פסק דין, שביים לארס קראומה, במאי הסרט שתיקה רועמת וזכה לצפייה שיא ולפרסים רבים גם סיפוריו זכו לעיבודים לטלוויזיה, לסדרה של 16 פרקים. שניים ממחזותיו בהם טרור תורגמו לעברית על יד השחקנית שרה פון שורצה, שגם ביימה. ושניים מספריו כולל "פרשת קולני" יצאו בתרגום לעברית. פרדיננד פון שיראך הוא נכדו של באלדור פון שיראך, מנהיג הנער ההיטלרי ומפקד מחוז וינה. הוא נשפט במשפטי נירנברג לאחר שהסגיר את עצמו. הוא התנצל והתחרט ונחבש ל 20 שנה בכלא שפנדאו, במשפט הודה שהיה אנטישמי מגיל צעיר.

זוכה הפרס בתחרות פרסי השלום והצדק 2020
זוכה פרס חביב הקהל בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בנורבגיה

צוות היוצרים:  

בימוי: מרקו קראוספיינטר
תסריט: כריסטיאן זוברט, רוברט גולד, ינס פרדירק אוטו
מבוסס על ספרו של פרדיננד פון שיראך
מפיקים: כריסטוף מולר, קרסטין שמידבאור, מרסל הרטגס
צילום: יאקוב בינרוביץ
עריכה: יוהנס הובריך
מוסיקהף בן לוקאס בויסן

השחקנים:    

קספר ליינן: אליאס מרבק
יוהנה מאייר: אלכסנדרה מריה לארה
ריכרד מיטינגר: היינר לאוטרבך
הנס מאייר: מנפרד זפטקה
פרנקו נרו: בתפקיד פבריצו קוליני

גרמניה 2020,  117 דקות גרמנית תרגום לעברית

הפצה בישראל רד קייפ בע"מ

(צילום: באדיבות רד קייפ בע"מ)