המלצה על "בשם האח", סרטה מעורר המחשבה של סופי דראספ

מאת שוש להב.

עיבוד עכשווי ומרגש למחזה "אנטיגונה", חוויה קולנועית שמהדהדת עמוק והופעה מחשמלת של השחקנית הראשית.   

זוכרים את המחזה "אנטיגונה" מאת סופוקלס? קלאסיקה יוונית אותה למדנו בתיכון? סיפור על נאמנות מוחלטת למשפחה, עקרונות ללא פשרה ומחיר דמים שיש לשלם בעבורם. "בשם האח", סרטה של סופי דראספ, הוא עיבוד עכשווי, מחשמל, מרגש ועטור פרסים למחזה המקורי.

בסרט, אנטיגונה היא סטודנטית ממשפחה שקיבלה מיקלט במדינה מערבית, אך שומרת על המסורת והתרבות של ארץ מוצאה. היא מצטיינת בלימודיה וצפוי לה עתיד מבטיח, אך לא מהססת לעקוף את החוק כשהיא מסייעת לאחיה לברוח מהכלא. הטבעת מתהדקת סביב צווארה ואנטיגונה נאלצת לעמוד מול רשויות החוק והעונשין, ביניהם, אביו הפוליטיקאי של בן זוגה. בסירובה להתפשר על חוש הצדק שלה (כפי שהיא רואה אותו), היא סוחפת את חבריה וצעירים רבים נוספים לתמיכה גורפת ברשתות החברתיות ובמחאות צבעוניות.

האם תשתף אנטיגונה פעולה עם הרשויות להבטחת עתידה, או שתלך עם ליבה, אהבתה ונאמנותה למשפחתה? בניגוד למחזהו של סופוקלס, בסרט יכול הצופה לפרש את הסיום כהבנתו. ובעיני, סופו הפתוח של הסרט הוא מעשה חכם המאפשר לכולנו שיח מעורר מחשבה בדילמות הרבות המועלות בסרט.

הצהרת הבמאית:

"את המחזה אנטיגונה קראתי לראשונה בהיותי בת 20. הוא שבה אותי מיד והותיר חותם בליבי. נשבתי בחוכמתה של הדמות הראשית, באינטליגנציה שלה, בכנותה ובמעלותיה. למרות גילה הצעיר, חוסר ניסיונה וההתמודדות מול כוחות שמעליה, המלך השליט, היא עומדת על שלה ונאבקת במה שהיא מאמינה. זה היה עבורי מעורר השראה. אחרי שקראתי את הגרסה של ז'אן אנווי, קראתי את הגרסה המקורית מאת סופוקלס וגיליתי אנטיגונה שהחיפוש שלה אחרי הצדק הוא חזק אף יותר, מכיוון שהוא מבוסס על חוקים שעפ"י אמונתה, מאפילים על החוקים שנכתבו בידי בני אדם. הסיפור אנטיגונה, דיבר אל הבחורה הצעירה שהייתי אז בצורה כל כך עזה, שהייתי בטוחה שיום אחד אחזור אל הדמות והסיפור הזה.

"בעיבוד שלי דמותו של המלך נחלקת למספר דמויות המייצגות את השלטון והחוק, ביניהן קציני משטרה, פקידי הגירה, קציני הפיקוח והפוליטקאי, אביו של בן זוגה. הסרט שלי מעוגן ברובו בריאליזם חברתי. יחד עם זאת, יש בו סצנה בה נחקרת אנטיגונה על ידי פסיכיאטרית עיוורת בשם תרזה, מעין גלגול מודרני לדמותו של תרסיאס הנביא העיוור. מעבר למשחק האסוציאציות הנרקם בין הנביא תרסיאס השאול מעולם המיתולוגיה היוונית לדמותה המודרנית של הפסיכיאטרית תרזה, חשבתי שהכרחי לצור חלל בו תוכל אנטיגונה באופן לא מודע, לדבר ולהציג את הכוח המניע אותה והופך אותה לגיבורה.

"כמו בטרגדיה היוונית, גם הסיפור של אנטיגונה שלי נקטע על יד התערבות המקהלה, שמבלי להיות מעורבת ישירות בדרמה, מגיבה על האירועים שעוברים על הדמויות ומזקקת את הרגשות העולים מהם. אני מוצאת שהפעילות ברשתות החברתיות מקבילה לפעולת המקהלה בתיאטרון. הם מביאים את הרחש של העיר. המקהלה/הרשת החברתית נוקטות עמדה ככל שהסיפור מתפתח, מגיבות על העובדות, לעיתים ניזונות מהן ולעיתים מעוותות אותן, ומעניקות לאנטיגונה כוח ותמריץ לפעולה. מנגד, כאשר היא ואחיה מותקפים בתקשורת או ברשת חברתי, בן זוגה מסייע לחדד את הדברים ומנסה לשנות אותם"

זוכה פרס הסרט הטוב ביותר - פסטיבל הסרטים טורונטו.

הזוכה הגדול של פרסי הקולנוע הקנדי (Canadian Screen Awards) לסרט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, שחקנית המשנה, התסריט המעובד והעריכה הטובים ביותר.

זוכה 21 פרסים בינלאומיים

יוצרים:

תסריט, בימוי, צילום: סופי דראספ

הפקה:          מארק דיאגל

ניהול אמנות: יולה ואן לילונאוקמפ

עריכה:         ג'פרי בולנגה וסופי דראספ

מוסיקה מקורית: ז'אן מסיקוט, וז'אד אופרה שאמי

שחקנים:

אנטיגונה: נהימה ריצ'י,

מנוקסאוס: ראשידה אוסעדה,

איסמנה: נור בלחיריה,

פולינקס: רוואד אל-זאין,

אטאוקלס: חאקים ברהימי

כריסטיאן: פול דוסה

קנדה,  צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית,  109 דקות

טריילר: https://youtu.be/ndfKmGIbUnc

(צילום: באדיבות סרטי נחשון)