המלצה: הסרט "עם חברים כאלה", קומדיה על חברים ופירגונים

מאת שוש להב.

סרטו של דניאל כהן, המספר על שני זוגות חברים, מערכות יחסים בין בני הזוג ובין הזוגות. לקוח ממציאות חיינו ומעורר הזדהות וצחוק גם יחד. סרט צרפתי חמוד שכדאי לראות.

לאה, מארק, קארין ופרנסיס (המגולמים ע"י שחקנים נפלאים), הם חברים ותיקים, הרגילים לבלות בצוותא, כשכל אחד מהם מוצא את מקומו בחבורה. ההרמוניה נסדקת כשלאה, הדיסקרטית שבהם, כותבת רומן שהופך לרב מכר. במקום לשמוח בשמחתה, קנאות וחשבונות מהעבר צצים אל פני השטח, וחושפים את הפן האנושי והשברירי כל כך של הרקמה האנושית. קומדיה מעוררת הזדהות ומצחיקה עד דמעות.

זהו סרטו הרביעי של דניאל כהן, שסרטו הקודם "השף", עם ז'אן רנו, הוצג בארץ. כהן כתב 6 תסרטים, בהם סרטו של סטיב סוויה "תפקיד חיי" והשתתף כשחקן בסרטים רבים. דניאל כהן שכתב וביים, מופיע בסרט גם כמנהל חנות הבגדים בה עובדת גיבורת הסרט לאה.

שיחה עם הבמאי דניאל כהן:

ש: "עם חברים כאלה" הוא סרטך הרביעי כבמאי, אתה גם תסריטאי, איך עלה הרעיון לסיפור?

ת: לפני שזה הפך לתסריט, זה היה מחזה שכמעט ועלה בכמה הזדמנויות, אחד המפיקים אמר לי למה שלא נהפוך את זה לסרט. עבדתי במקביל על שני הפרויקטים ובסוף הקולנוע ניצח. המפיק שהציע את הרעיון, דויד גוקוי, הוא שהפיק את הסרט.

ש: ומה המקור לסיפור?

ת: הרעיון הוא מאד מדויק. לפני מספר שנים הוזמנתי לסייע בעבודה על המחזה "שם פרטי", של מתייה דלפורט ואלכסנדר דלפטלייר. הרבה לפני שזה הפך להצלחה האדירה שאנחנו יודעים היום. כשראיתי את הקהל מתפוצץ מצחוק בגלל דיאלוגים נהדרים ורעיונות מבריקים, אמרתי לעצמי בצורה יומרנית מאוד: "הייתי שמח לעשות גם דבר ברוח הזו". תמיד גיליתי עניין בתופעה הזו של קבוצה של אנשים שכולם שייכים לה, ואז פתאום מישהו משתנה וזה מעצבן את כולם. חשבתי גם על הכתיבה של המחזאית יסמינה רזה (אלוהי הקטל, אמנות), שהיא בעצמה הושפעה מצ'כוב, אותו אני ממש מעריץ וכתבתי את המחזה די במהירות. אז פגשתי את המפיק דויד והתחלנו לעבוד על העיבוד לתסריט וזה לקח יותר זמן.

ש: מה עניין אותך במיוחד, הדרך שבה האחרים רואים אותנו או מה קורה כשהסיטואציה משתנה?

ת: אני חושב שזה משהו שכולנו חווינו, ברגע שאתה לוקח על עצמך איזה פרויקט, זה גורם לאיזו תופעה אנושית מוזרה המתרחשת מסביבך. אתה מגלה שחלק חשב על אותו רעיון, חלק מגלה הערכה כלפיך, וחלק פשוט מקנאים בך ואומרים: "אני הייתי עושה את זה יותר טוב", או פשוט אומרים: "אני גם הייתי יכול לעשות את זה". היוזמה וההצלחה לא משאירים אף אחד אדיש. זה נכון לגבי כל המקצועות, אבל במיוחד לגבי כתיבת ספר, כולם רוצים לכתוב ספר, לכתוב תסריט ולעשות סרט. ואם אתה נפגש עם אנשים מפורסמים, אתה מגלה שבני המשפחה שלהם אומרים שהם השתנו בעקבות ההצלחה. אבל במקרים רבים, זה ממש לא ככה. לעיתים הסביבה משתנה, זה מאמת אותנו עם הרגשות שלנו, שלא תמיד מונעים מאנוכיות אבל פעמים רבות מקנאה וצרות עין. זה מאד סקרן אותי לחקור את הנושא הזה, בו הצלחה פתאומית של אחד מבני החבורה משנה את המאזן לגמרי.

ש: אתה כיוצר, כותב, במאי, ושחקן, נתקלת ביחס כזה בעקבות ההצלחה שלך?

ת: כמובן, ולכן אני משוכנע שכל צופה יכול למצוא את עצמו בדמויות בסרט שלי. אני זוכר שכשהתחלתי לעשות סרטים בנוסף לתיאטרון, שמעתי תגובות מאד לא יפות, לעיתים אכזריות. למשל, כשמצאתי מפיק לסרט הראשון שליאמרו לי "ואו זו תוכנית ממש מעולה". אבל זו לא היתה "תוכנית ממש מעולה" בשבילי, זו היתה הזדמנות מצוינת לעשות סרט עם מפיק חשוב שאהב את התסריט שלי. זו היתה דרך מצוינת בשבילי להגשים חלום ולעשות קולנוע, זו לא היתה תוכנית פעולה מצוינת, זו היתה המציאות. אבל זו תכונה אוניברסלית, כל אחד שופט את השני דרך נקודת המבט שלו. אני שמח שהצלחתי למצוא זויות מיוחדות לכתוב סיפור ואז תסריט. ומה שהיה יכול להיות קומדיה משעשעת בלבד הופך להיות יותר ויותר אכזרי.

זהו סרטו הרביעי של דניאל כהן, שסרטו הקודם "השף", עם ז'אן רנו, הוצג בארץ. כהן כתב 6 תסרטים, בהם סרטו של סטיב סוויה "תפקיד חיי" והשתתף כשחקן בסרטים רבים.

היוצרים:
תסריט ובימוי: דניאל כהן
שותף לכתיבה: אוליבייה דאזא
בעקבות המחזה מאת דניאל כהן: "האי הצף" (כשמו של קינוח הממלא תפקיד חשוב בסיפור)
צילום: סטפן מסיס
מוסיקה: מיכאל תורג'מן ומקסים דספרה

שחקנים:
מרק: ונסן קסל
לאה: ברניס בג'ו
קרין: פלורנס פורסטי
פרנסיס: פרנסואה דמיאנס
פול: דניאל כהן
צרפת 2020, 100 דקות
צרפתית, תרגום לעברית

הכנסו לסרטון:  https://www.youtube.com/watch?v=AHxzR_4vouY

(צילום: באדיבות קולנוע חדש)