אהבה - חוויה מטלטלת בזוכה האוסקר לסרט הזר

מאת שוש להב.

Amour - סיפורם המדכדך אך מרגש של בני זוג צרפתיים קשישים ואוהבים. מצב בריאותי ומנטלי מתדרדר מוביל לבחירה הכואבת. מגע הקסם של מיכאל הנקה, בכיכובם של עמנואל ריבה וז'אן לואי-טרנטיניאן. 

סרט קשה, מדכדך ולא אופטימי. סרט חשוב, מרגש ומשוחק להפליא. ללכת? אם אתם מודעים לנושא ובכל זאת תבחרו ללכת לראותו - לא תצטערו.

"אהבה" הוא המנצח הגדול של פסטיבל קאן והסרט שצירף את הבימאי ותסריטאי מיכאל הנקה ("סרט לבן" "מחבואים"), למועדון היוקרתי המצומצם של בימאים אשר זכו פעמיים בדקל הזהב - ובמקרה הזה על שני סרטים רצופים - "סרט לבן" לפני שלוש שנים ו"אהבה" השנה.

הסרט מביא את סיפורם המרגש של בני זוג צרפתיים קשיש ואוהב. כמצב הבריאות הפיזי ובעיקר המנטלי מתדרדר, הבחירה שתעשה תהיה כואבת, מרה ומדכאה. ראו הוזהרתם.

"הרעיון לסרט 'אהבה' מגיע מסיפור אישי משפחתי. הייתה לי קרובת משפחה שאהבתי מאוד, שנאלצתי לראות אותה סובלת." אומר במאי הסרט הנקה, בן ה- 70 שגם כתב את התסריט, ומתייחס לדודתו אשר סבלה ממחלה סופנית. "הסרט עוסק בהתמודדות עם התחושה הזו של לראות מישהו, שאתה אוהב כל כך סובל".

הסרט כולו נסוב סביב שני אנשים בני 80, בפרק האחרון של חייהם. "בחברה שלנו, העיסוק בשלב זה של החיים, הוא טאבו מוחלט", אומרת מרגרט מדגוז המפיקה הראשית של הסרט. "הנקה הוא אחד הבמאים הכי חשובים שעובדים היום, ועדיין, היו כאלו שאמרו לנו תשכחו מזה. לא כדאי לכם לעשות סרט על אנשים זקנים בסוף ימיהם". אומרת המפיקה.

"בהתחלה כתבתי אך ורק את החלק של הבעל, ג'ורג', במיוחד לז'אן לואי טרנטיניאן", מספר הנקה על השחקן הצרפתי הוותיק בן ה- 82 אשר היה כוכב גדול של הקולנוע העולמי והצרפתי, ושיחק בין השאר גם ב"הקונפורמיסט" של ברנרדו ברטולוצ'י. "אני לא מכיר עוד שחקנים אשר מצליחים להפגין אנושיות וחום כמוהו, וזה הדבר החשוב ביותר בסיפור".

"את התפקיד של אן לקח לי יותר זמן ללהק", אומר הנקה. אן חוטפת שבץ בשלב מוקדם מאוד של הסרט, והכאב שלה, אשר הולך ומתגבר עם התקדמות הסרט, הוא שמניע את העלילה. "זימנו לאודישנים את כל השחקניות הצרפתיות הגדולות בסביבות הגיל הזה, וכשראיתי את עמנואל ריבה, אשר נחרטה לי בזיכרון מאז 'הירושימה אהובתי' , הרגשתי מההתחלה שהיא השחקנית שתעשה את התפקיד הזה." ריבה מוסיפה: " הנקה אמר לי שהצלחתי להפגין רגש באופן שהוא חיפש. גם המראה שלי הוא יחסית אותנטי, ללא ניתוחים פלסטיים ועם כל סממני הגיל".

המוזיקה תמיד הייתה גורם מרכזי בסרטיו של הנקה. במקרה הזה, ג'ורג' ואן הם שניהם מוזיקאים בגמלאות, וכיאה לעיסוקם יש בביתם פסנתר. הפסנתר הזה מנגן רק פעמיים (מתוכן פעם אחת היא מתוך הזיה). למרות זאת, המוזיקה היא נוכחת ומשמעותית מאוד בסרט.

לשאלה האם מצא את עצמו חושב על הגיל שלו ועל המוות, כאשר עשה את הסרט, ענה הנקה: "כן כמובן, כשאתה מגיע לגיל מסוים, אתה מוצא את עצמך סביב אנשים שמתמודדים עם זה. כשאתה קטן אתה חושב על סבא וסבתא שלך, וכשאתה מתבגר אתה חושב על ההורים שלך. אני חושב שבכמעט כל משפחה הנושא הזה קיים באופן טבעי. הזקנה והמוות הם חלק מהחיים שלנו, אנחנו מוקפים בזה וכולנו יודעים שזה יהיה סופנו. למי שהתמזל מזלו ולא נאלץ לראות אדם קרוב סובל, או לסבול בעצמו, יותר קל להתמודד עם הנושא. העניין הוא לא להשלים עם עניין המוות, כיוון שזה משהו שיקרה בכל מקרה, השאלה היא כיצד זה יקרה, האם אני אסבול? והאם אאלץ לראות מישהו שקרוב אלי סובל"?

הבמאי והתסריטאי מיכאל הנקה היה מועמד לפרס האוסקר וזכה בפרס גלובוס הזהב ובדקל הזהב בפסטיבל קאן על סרטן "סרט לבן" (2009) וזכה בפרס חבר השופטים של פסטיבל קאן על סרטיו "מחבואים" (2005) בכיכובם של דניאל אוטיי וג'ולייט בינוש ו"המורה לפסנתר" (2001) בכיכובה של איזבל הופר. בנוסף היה מועמד לפרס דקל הזהב על סרטו משחקי שעשוע (1997) ואף היה מועמד לפרסים על סרטו "הוידיאו של בני" (1992). עתה שוב זוכה האוסקר לסרט הזר עם "אהבה".