\'בריאה\' - רומן היסטורי מאת גור וידאל
23 לאפריל 2013
23 לאפריל 2013
אם חשבתם שאוליגרכים הם המצאה בת זמננו, של רוסיה תחת שלטון פוטין מהמאה העשרים, תעשו קפיצה לשנת 450 לפני-הספירה, ותמצאו אותם שם.. מה שמחזק את הביטוי "אין חדש תחת השמש".
מנובמבר 2011 הוא מונח במדף ליד מיטתי (כן, אוהבת לקרוא במיטה), 'בריאה' (CREATION), ספר עב כרס וכבד משקל. לא מיהרתי להתמודד עם מה שנראה לי כיצירה ארכנית רצינית ותובענית. לבסוף נשברתי - ביום הזיכרון לשואה ולגבורה התחלתי לקרוא ובמוצאי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל סיימתי אותו, ויצאתי לחגוג. גם בגלל חג העצמאות, גם בגלל שקראתי את כל 667 עמודי הספר והייתי מאושרת. לא קל קריאה, אבל עם ערך מוסף, ומהנה. באמת.
ישר על ההתחלה (עמ' 21) מצאתי עצמי מצחקקת (יום השואה..), הנה הקטע, תגידו אתם אם הוא לא משעשע ומעורר מחשבות על החיים (והמוות): "כאשר המחזאי המהולל של העבר אייסכילוס, הפסיד פרס לטובתו של סופוקלס המהולל כיום, הוא היה כל-כך מרוגז, עד שעזב את אתונה לטובת סיציליה, שם מצא את מותו ההולם. נשר, שחיפש בסיס קשה לשבור עליו את הצב אותו אחז בציפורניו, שגה בחשבו את ראשו הקרח של מחבר 'הפרסים' לסלע, והטיח בו את הצב בדייקנות קטלנית".
מה שהספר הזה הכריח אותי (ועשיתי זאת בהשתוקקות), מיד עם תחילת הקריאה בו, היה לחפש בגוגל מידע נרחב על אייסכילוס וסופוקלס, ובהמשך על המלחמות הפולפונסיות, על זרטוסטרא ובודהא, על אתונה וספרטה, על הרודוטוס ופריקלס, ואחרים רבים. וא-פרו-פו פריקלס (מנהיג, מצביא, הוגה ונואם), הנה ציטוט מסקרן מדבריו: "הייתי רוצה שהדורות הבאים יאמרו עלי, ששום אתונאי לא לבש בגדי אבלות בגיני".. אתם מכירים עוד פוליטיקאי שחושב כמוהו??
בעקבות מותו של גור וידאל, הסופר, המסאי והתסריטאי האמריקאי, ב- 2012, החזירה הוצאת "אסטרולוג" אל המדפים את הספר 'בריאה' (יצא בהוצאת "אסטרולוג" ב-1999), שנחשב בעיני רבים לפאר יצירתו (הניו-יורק טיימס כתב עליו, שהוא הרומן ההיסטורי הטוב ביותר של כל הזמנים), והוא ספרו היחיד של וידאל שתורגם לעברית. בארה"ב היה וידאל גיבור תרבות נערץ ומצוטט ללא סוף. הוא היה אחד המסאים המבריקים שצמחו בה ונחשב לאחד הסופרים החשובים בדורו. "בריאה" מודפס בארה"ב במהדורה חדשה כל שנה.
'בריאה' (נכתב ב- 1981), הוא רומן היסטורי הבוחן את הזמן העתיק בו התהוותה התרבות האנושית, במסע רחב יריעה על פני המאה החמישית לפני-הספירה, כפי שמשתקף בעיניו של הגיבור, כורש ספיטמה - בן לאב פרסי ולאם יווניה, שנחשב לכהן דת, אך היה דיפלומט מפוכח וסוחר מפולפל - וכפי שהוכתב מפיו לאחיינו הצעיר והחקרן, דמוקריטוס מאבדרה.
אהבות ומלחמות, נאמנות ובגידה, תככים פוליטיים ודיונים פילוסופיים. כל אלו נחשפים עמוד אחר עמוד ביצירה מרתקת, המביאה את ניחוח העבר אל ימינו.
בריאה" מתאר תמונה צבעונית של ההיסטוריה האנושית, שמרכזה באימפריה הפרסית והיא משתרעת על פני אסיה (כולל תשוקת השתלטות על הודו ועל סין, לפני שהיתה סין), אירופה (האיים היוונים ומה שטורקיה כיום) ואפריקה (מצריים, שידעו לעשות בה כבר אז ניתוחי קטארקט לעיניים).
העלילה פורשת תמונה היסטורית מפורטת (עד בלבול) ועשירה, ססגונית ומסקרנת, שיסודותיה עובדות (נו, כדאי לבדוק אותן..) ושרידים היסטוריים (אכן, כן). התאורים ב'בריאה' הם רבי תובנות ומשופעי אירוניה והומור, ונובעים ממעיינות היצירה של אחד מטובי הסופרים האמריקאים, שהשאיר חותם וספר ראוי להערכה.
גור וידאל (2012-1925) נודע לעולם בזכות כתביו הבוטים והביקורת הגלויה שלו על התרבות הפופולרית והפוליטיקה האמריקנית, אותה ביטא לאורך 60 שנות כתיבה. במחצית השנייה של המאה ה-20, נחשב וידאל כמבקר מרכזי של התרבות האמריקנית, והיה אחד מהסופרים הראשונים שתיארו יחסים הומוסקסואליים מלאים בספריו. כתב עשרות חיבורים, רומנים, מחזות ותסריטים לקולנוע ולטלויזיה. בין ספריו רבי המכר: "לינקולן" (1984), "מיירה ברקינגרידג'" (1968), "באר" (1976), "1867" (1976), "הוליווד" (1989).
מבין הפרסים בהם זכה בחייו: "פרס הספר הלאומי" (1993) ו"פרס מעגל המבקרים הלאומי (1982), בו זכה בין השאר, בזכות מסתו על המהפכה האמריקנית. אף על פי שנשבע כי לעולם לא יכתוב ספר זיכרונות אודות קורותיו, כתב ב-1995 את הממואר "קלף", שתיאר את ארבעת העשורים בחייו בהם הפך לתסריטאי ומחזאי ידוע. בין התבטאויותיו בשנים האחרונות, זכור משפטו מ-2008, בו כינה את אמריקה כאומה נרקבת ופקפק ביכולתו של הנשיא ברק אובמה להציל אותה.
אפרד מ"בריאה" בעוד ציטוט, שמזכיר לי את המתחולל בחברה הישראלית: "מזל גדול הוא עבור יתר העולם, שהיוונים מתעבים אלו את אלו, הרבה יותר מכפי שהם מתעבים אותנו הזרים". הוא שאמרנו - אין חדש תחת השמש..
מאת: גור וידאל