ביקורת סרט: "גטסבי הגדול"

מאת שוש להב.

לצופים - הנמיכו ציפיות! עיבוד חדש לרומן של פ. סקוט פיצג'רלד, "גטסבי הגדול", בסרטו של באז לורמן. ראוותני ונוצץ, אבל שטחי ומאכזב.   

האמת, חיכיתי לסרט זה בשקיקה. "גטסבי הגדול", יצירה ספרותית קאנונית של הסופר פרנסיס סקוט פיצג'רלד, בעיבוד קולנועי בן זמננו, עם ליאונרדו דיקפריו, וואו! אך ככל שרמת הציפיות גבוהה (ביטוי נדוש, אבל מוכח) כך הנפילה. כיון שבטוח שתלכו לצפות בו - אז תנמיכו הציפיות!

אכזבה -  עיבוד שטחי שלא ירד לעומק הסיפור והדמויות, כמה סצינות מיותרות (ומגוחכות) בקטעי הזכרונות, צילום בתלת מימד שמעוות דמויות ואין לו כל ערך מוסף.

נחמה גורפת - ליאונרדו דיקפריו מקסים ומיטיב לגלם דמות דרמתית-טראגית-מסתורית.

נחמה זוטא - צורנית זה סרט יפייפה, על התפאורה, הבגדים, הנופים והתצלומים המרהיבים שבו.

נחמה פורתא - אם בזכות הסרט החדש, יהיו צופים שימהרו לקרוא את הספר, אז דייני.

הכוח של הרומן "גטסבי הגדול" של סקוט פיצג'רלד, הוא בהיותו סיפור רחב יריעה, משקף תקופה ו.. מאד עכשווי. למרות שנכתב בשנת 1925 הוא עדיין מאד רלבנטי לימינו, בהם הכסף והמעמד החברתי הם מראית הכל. יש בספר רומן פנטסטי, אווירה של תקופת היובש, כסף וחיים נוצצים של החברה הגבוהה. אבל יש בו גם מוות, אלימות, עולם תחתון עם מאפייה שולטת וטרגדיה. ומעל לכל אלה,  יש בו דמויות מורכבות והמון רגש, תשוקה ואהבה.

הסרט הנוכחי הוא עיבוד חדש לרומן של פיצג'רלד, כפי שדמיין אותו התסריטאי-מפיק-במאי באז לורמן. יוצר הקולנוע העניק לסיפור הקלאסי את הפרשנות הפרטית שלו והציג את התקופה המתוארת בו, כפי שטרם נראתה קודם לכן, סרט בו בתפקיד הראשי מככבים בתפקידים הראשיים ליאונרדו דיקפריו, טובי מגווייר, ג'ואל אדגרטון ו קארי מוליגן - האישה שמלהטטת ביניהם.

דרך אגב, לספר נעשו כמה וכמה עיבודים לקולנוע ולטלויזיה, כשהידוע בהם הסרט משנת 1974 בכיכובם של רוברט רדפורד בתפקיד גטסבי ומיה פארו בתפקיד דייזי ביוקנן. את התסריט כתב אחד, פרנסיס פורד קופולה, וביים אותו ג'ק קלייטון. כשראיתי אותו לפני שנות דור, מאד התרשמתי.

העלילה מתוארת דרך עיניו של הכותב לעתיד ניק קאראווי, אחרי שהוא עוזב את המיד-ווסט ומגיע לניויורק באביב1922, תקופה של אובדן מוסרי, ג'ז נוצץ ומניות שקופצות לשמיים. בעודו רודף אחר החלום האמריקאי שלו, ניק נוחת בשכנות למיליונר מסתורי וחובב מסיבות בשם ג'יי גטסבי, כשמעבר למפרץ ממול, גרים בת דודתו, דייזי, ובעלה הפלרטטן, תום באצ'נאן.

כך נשבה ניק בעולם של הסופר-עשירים, אשליותיהם, אהבותיהם ורמאויותיהם. כשניק (בחור די תמים ורומנטיקן שעדיין מאמין באהבת אמת) לומד על העולם הזה מבפנים ומבחוץ, הוא מתחיל לכתוב סיפור על אהבה בלתי אפשרית, חלומות שאינם מושחתים וטרגדיה מכמירת לב.

בטירה המפוארת של גטסבי (באולפן בסידני, אוסטרליה) נחגגת מסיבה גרנדיוזית נוסח שנות ה- 20, עם רעש וצלצולים וקול הג'ז הזה. שחקנים, זמרים וניצבים לבושים כולם בסגנון תחילת שנות העשרים והמסיבה מתנהלת סביב בריכה עגולה. הנהנתנות המשתקפת בכל, יחד עם העיוורון של אותו דור שהלך לאיבוד בין ההבטחות לרווחה ועושר - מבשרים את התקופה שלפני השפל הגדול. על כל הבלגן הזה משקיף איש אחד ומזקק מתוכו רגע אינטימי בודד. גטסבי המסתורי.

הבמאי רצה שהסרט ישקף את הרוח החופשית, האנרגיה המודרנית ואת אווירת הדקדאנס ששררה באותה תקופה, ולהציע הקבלה בין העודף של העידן ההוא לתקופה שלנו. הוא מנסה לעשות זאת על ידי עבודה על החושים באמצעות עיצוב, מוזיקה ודימויי תלת מימד. בהמחשת אווירת הזוהר בהחלט הצליח, אך הסיפור ועומק הדמויות הלכו לאיבוד.

ונחזור לדובדבן של הסרט, ליאונרדו דיקפריו. כמו דורות של בני נוער, גם דיקפריו נתקל ברומן בתיכון, אבל היום יש לו הבנה טובה יותר של האשליות הרומנטיות של גטסבי והעולם שטיפח אותן: "הטרגדיה של גטסבי כל כך גדולה, אבל מעל הכל רואים את הרומנטיקן שבו שיעשה הכל כדי לאחוז שוב בידה של דייזי. במבט שני, היא פשוט מסמלת את החלומות שלו, היא האור הירוק, היא מקור האור שהוא אינו יכול לאחוז בו, אבל רוצה בכך נואשות. יש כל כך הרבה דרכים להתבונן ב'גטסבי הגדול'".

"גטסבי הגדול" - עיבוד קולנועי זוהר אך שטחי, ליצירה ספרותית המומלצת לקריאה.

 (צילום: יח"צ, באדיבות וורנר וגלובוס גרופ).