הסרט "בית לחם" - זוכה פרס אופיר 2013

מאת שוש להב.

הצצה לעולם האפל, המסוכן, המותח והמרתק של המודיעין האנושי, בו הדרך הטובה ביותר להפעיל מקור, היא להיות האדם הכי קרוב אליו. סרטו של הבמאי יובל אדלר שהיה שותף לכתיבת התסריט עם הכתב הוותיק עלי ואקד.

"בית לחם" זכה אמש (28.9.2013) בפרס הסרט הטוב בטקס פרסי אופיר שהתקיים בחיפה. בנוסף, זכה בפרסים נוספים ובהם עבור הבימוי, התסריט, העריכה, שחקן המישנה, הליהוק, והוא יהיה מועמד ישראל לפרס הסרט הזר באוסקר ההוליוודי.

הבכורה הישראלית של הסרט התקיימה במסגרת תחרות הקולנוע הישראלי העלילתי, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בחוה"מ סוכות ובו זכה בפרס הראשון. "בית לחם" זכה גם בפרס הסרט הטוב ב"ימי ונציה", המסגרת בה הוקרן בפסטיבל ונציה, הוזמן לפסטיבלי קולנוע נחשבים נוספים ונמכר להפצה במדינות רבות. אכן, הקולנוע הישראלי עושה חייל.

הסרט "בית לחם" מספק הצצה לעולם האפל, המסוכן, המותח והמרתק של המודיעין האנושי, בו הדרך הטובה ביותר להפעיל מקור, היא להיות האדם הכי קרוב אליו.

במרכז הסרט עומדת מערכת היחסים המורכבת בין רזי (צחי הלוי), רכז השב"כ של נפת בית לחם, לסנפור (שאדי מרעי), אחיו הצעיר של מפקד גדודי חללי אל אקצא בעיר, יחסים של מנצל-מנוצל, אב-בן, אוהב-אויב, משקר-משקר..

גם מערכות היחסים בין חברי צוות השב"כ מצד אחד, והמאבקים בין הפלגים הלוחמים המפולגים בחברה הפלשתינית, הינם מורכבים, מסובכים ובהחלט מעוררי סקרנות.

רזי גייס את סנפור כמקור כשהיה בן 15 והשקיע זמן רב בבניית הקשר ביניהם. סנפור, שגדל תמיד בצילו של אחיו, מצא ברזי חבר ודמות אב, מישהו שמאמין בו וסומך עליו. עכשיו, כשהוא בן 17, מנסה סנפור לתמרן בין הדרישות של רזי, לנאמנותו לאחיו, חי חיים כפולים ומשקר לשניהם. כשבשב"כ מגלים את מידת מעורבותו של סנפור בפעילות של אחיו המבוקש, מוצאים את עצמם רזי וסנפור בסיטואציה בלתי אפשרית.

הסרט משדר אמינות רבה. גם בשל התסריט - שאינו נוטה להתנגח או לצדד בצד כלשהו, גם בגלל הבימוי - המאופק והמדוייק, מאד בגלל המשחק של השחקנים - שרובם חסרי ניסיון אך מפליאים לעבור מסך. בסרט סצינות אלימות קשות, והסיום - מר, כואב ומטלטל.

הסרט "בית לחם" נכתב על ידי הבמאי - יובל אדלר והכתב הוותיק - עלי ואקד, לאחר שנים של תחקיר מעמיק.

יובל אדלר, במאי ותסריטאי הסרט, בעל תואר ראשון במתמטיקה ופיסיקה מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. במקביל, למד אדלר גם אמנות פלסטית בקולומביה, לפני שבחר לעבור לכתיבת ובימוי סרטים. בית לחם הוא סרטו העלילתי הראשון.

עלי ואקד, תסריטאי שותף בסרט, תושב יפו, עיתונאי בתקשורת הישראלית מ- 1996. ואקד היה הכתב לענייני ערבים ב- ynet משנת 2000, זמן קצר לאחר הקמת האתר ועד ינואר 2011. בעל תואר ראשון במדעי המדינה, לומד לימודי תואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנות עבודתו כעיתונאי נחשף לחייהם של מודיעים ומבוקשים. בהווה, עובד ואקד בעמותה מרחבים, המכון לקידום אזרחות משותפת בישראל.

צחי הלוי, מוסיקאי יוצר ושחקן, הופיע במשך למעלה מעשור עם קבוצת "מיומנה" בישראל ובעולם. שיחק בתיאטרון הבימה בהצגות "טקסי", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ו"איש חסיד היה". בעונה הראשונה של The Voice ישראל הגיע לשלישיית הגמר. ב- 2012 יצא אלבום הבכורה שלו. דובר חמש שפות, התגורר עם משפחתו במדינות שונות. לאחר שירותו הצבאי בחר הלוי, הכותב מוסיקה מגיל צעיר, במוסיקה ובמשחק. לסרט בית לחם לוהק במקביל לאודישנים ל- The Voice.

שאדי מרעי, תושב הכפר משהד, ליד נצרת, הצעיר מבין ארבעה אחים, לוהק לסרט בית לחם בהיותו בן 17. בגיל 14 החל לשחק בקבוצת התיאטרון של הישאם סלימאן (המגלם את אחיו איברהים בסרט), מנגן בקאנון. עם סיום לימודיו בתיכון שיחק בתיאטרון ילדים בעוספיה ובקבוצות תיאטרון נוספות. לאחר הצילומים לסרט בית לחם השתתף מרעי בסרטים נוספים ("ערבאני", "ערבים רוקדים") וכעת פונה ללימודי משחק מקצועיים.

הייתאם עומארי, צלם טלוויזיה, תושב כפר עקב במזרח ירושלים, נשוי ואב לארבעה ילדים. עומארי עובד כצלם טלוויזיה מאז 1992, בעשור האחרון עבור אל ערבייה. עומארי לוהק לסרט לאחר שיובל אדלר פגש בו בעת אחד מסיורי הלוקיישן והזמינו לאודישן.

**

הסרט "בית לחם":

בימוי: יובל אדלר, תסריט: יובל אדלר ועלי ואקד.

שחקנים: צחי הלוי (רזי), שאדי מרעי (סנפור), הייתאם עומארי (בדאווי), מיכל שטמלר (עינת), אפרת שנפ (מאיה), הישאם סלימאן (איברהים).

צילום: ירון שרף, עריכה: רון עומר, עיצוב אמנותי: יואב סיני, מוסיקה מקורית: ישי אדר, איפור: אורלי רונן, הלבשה: לי אלמביק, ליהוק: לירון זוהר ונעמה זלצמן.

ישראל, 99 דקות, עברית וערבית.

הסרט הופק ע"י פאי סרטים בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי, המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, yes, חברת ארגוס וקרנות מגרמניה ובלגיה.

(צילום: יח"צ, ישראל מלובני)