המלצה על הסרט: יסמין הכחולה - דרמה אנושית מרגשת, וודי אלן במיטבו

מאת שוש להב. 

וודי אלן בבימוי מזהיר, קייט בלנשט במשחק מופלא, סיפור מריר ושובה לב. לרוץ לראות!

אינני מסתירה שאני משוחדת - כשמגיע סרט של וודי אלן, אני לא מחמיצה ומראש אהיה בעדו! הפעם עומדים לצידי כל הנימוקים האפשריים:   סיפור אנושי ונוגע, בימוי מזהיר, מפגן משחק משובח, סרט שמשאיר רישומו עמוק בנשמה.

וודי אלן ממשיך במסעו לכיבוש העולם, ואחרי שעבר במפורסמות שבבירות אירופה הוא חוזר לארה"ב, וממקם את סרטו החדש (בימוי וכתיבת התסריט) בסן פרנסיסקו. "יסמין הכחולה" הוא דרמה (לפעמים גם קומית) מרגשת, שהצליחה לשבור את כל שיאי ההצלחה של וודי אלן ולזכות בד בבד באהבת הקהל (עם הפתיחה החזקה ביותר של סרט של אלן אי פעם), ובהצלחה ביקורתית אדירה. אני מצטרפת למשבחים ולשבחים בכל לב!

קייט בלנשט, שרבים כבר מכריזים שזה תפקיד שיזכה אותה בעוד פרס האוסקר, מגלמת אשת חברה ניו יורקית, שבילתה את כל חייה בבועה של יציבות כלכלית וחברתית - עיוורת (או עיוורת לכאורה) לפשעיו של בעלה הטייקון (אלק בולדווין). כשהבועה הנוחה שלה מתפוצצת - היא עוברת להתגורר עם אחותה ה"זרוקה", גרושה פלוס, בסן פרנסיסקו.

קאסט רבגוני יוצא מן הכלל, הכולל גם את סאלי הוקינס (בתפקיד אחותה של ג'סמין), לואי סי.קיי וובי קאנאבלי, מרכיב דרמה זו, בסרט הנחשב כמרגש ביותר של אלן זה זמן רב, וכבר סומן כמועמד מוביל לפרסי האוסקר של 2013. אני בעד!

 לאורך הקריירה שלו, וודי אלן יצר שפע דמויות נשיות בלתי נשכחות, שגולמו על ידי כמה מהשחקניות הטובות ביותר בכל הזמנים: דיאן קיטון, ג'רלדין פייג', מריאל המינגווי, שרלוט רמפלינג, מיה פארו, סקרלט ג'והנסון, פנלופה קרוז ועוד. בין אם זה בקומדיות קלילות, דרמות אפלות או מה שבין לבין, הדמויות האלו משאירות את חותמן ומהוות את המרכז העלילתי של סרטי וודי אלן. ג'סמין, בגילומה של קייט בלאנשט, היא ללא ספק אחת הדמויות העשירות, מורכבות, ורבגוניות שנראו על המסך.

אנחנו פוגשים לראשונה את ג'סמין אחרי שהיא חווה התמוטטות נפשית בעקבות הסיום הטראגי של נישואיה להאל, איש עסקים שהיה מצליח ועשיר. עד לנקודה בה חייה הידרדרו,  ג'סמין הייתה אישה אלגנטית, מתוחכמת, שוחרת תרבות וסנובית, דוגמה טיפוסית לנשות החברה הגבוהה במנהטן. אולם כעת, כשהחיים האלו נגמרו, המצב הנפשי והאמוציונלי שלה הוא קשה ולא יציב.

ההידרדרות בחייה, גם מבחינה פיננסית וגם מבחינה נפשית ופסיכולוגית, וגם העובדה שאין לה לאן ללכת, מובילות אותה לפנות אל אחותה ג'ינג'ר, מוכרת במכולת בסן פרנסיסקו. ג'סמין נמצאת ממש בנפילה חופשית והיא חייבת להשאיר מאחור את כל מה שהיא הייתה רגילה אליו. היא נכנסת לעולם חדש, אל הלא נודע, אל הקצה השני של ארה"ב, אל מעמד סוציו- אקונומי אחר, ועל מעמד חברתי אחר.

דמות חשובה ומרכזית ביותר בסרט, היא הדמות של ג'ינג'ר, אחותה של ג'סמין. רבים מסרטיו של וודי אלן עוסקים ביחסים בין המשפחה, וגם בין אחיות. אחד הבולטים ביניהם, הוא "חנה ואחיותיה". גם פה, אלן משרטט מערכת יחסים מורכבת ביותר, ולוקח את שתי הדמויות למסע בנבכי נפשן ומערכת היחסים אהבה-קנאה-תחרות שלהן.

מדוע נבחר השם 'יסמין הכחולה'? וודי אלן: "קראנו בהתחלה לסרט Jasmine French, ולמרות שכבר התרגלנו לשם הזה, הרגשנו שהסרט הזה קיבל עומק נוסף ושזה חייב להתבטא גם בשם. כאמור, blue, מבטא באנגלית גם מצב רגשי, שמתקשר ומתחבר לאופי הנוגה של הדמות. בנוסף, הפסקול הפך ליותר משמעותי, גם כחלק מהעלילה, והשיר blue moon הוזכר כמה פעמים. בסופו של דבר הכל גם התחבר לצבעים של הסרט: לעיניה הכחולות של ג'סמין ולשמיים של סן פרנסיסקו, כך שאני מאוד שמח ושלם עם השם הזה".

לסרט יש אספקטים מגוונים. מעבר לנושאים של יחסי המשפחה והאחיות, אלן מתייחס גם לתופעת המשבר הכלכלי ואנשי ההון הגדולים שהתמוטטו בשנים האחרונות. דמותה של ג'סמין כגיבורה טראגית, היא למעשה מובילה את הסיפור על כל רבדיו. ואני גם יכולה לבשר לקוראים, שלסרט יש סוף ממש לא "הוליוודי".

ג'סמין היא אישה שחיה חיי מותרות בזכות בעלה. יש הרבה מאוד כעס בקרב החברה האמריקאית על אנשי העסקים האלו, כמו האל, אשר השאירו אנשים רבים בלי פרוטה. לכן הנטייה הראשונה היא לא להתרגש מכך שג'סמין איבדה את מעמדה. אז מה אם היא איבדה את כרטיס האשראי המוזהב והדופלקס בפארק אווניו? יש אנשים באמריקה שאין להם כסף לקנות מספיק אוכל למשפחה שלהם. אז בכל-זאת, כיצד מצליחה ג'סמין לעורר אמפתיה? זו הגדולה של וודי אלן -  היכולת שלו לגרום לנו להזדהות או לחמול, למרות הכל..

 וודי אלן - הבמאי, תסריטאי ושחקן מוערך, היה מועמד פעמים רבות ואף זכה בארבעה פרסי אוסקר, ביניהם פרס התסריט הטוב ביותר על "חצות בפריס" (2011), התסריט הטוב ביותר על "חנה ואחיותיה" (1986) ופרס הבימוי והתסריט על "הרומן שלי עם אנני" (1977), שאף זכה לפרס הסרט הטוב ביותר. בנוסף למועמדויותיו וזכיותיו הרבות בפרסים שונים, זכה בפרס הסזאר לסרט הזר הטוב ביותר על הסרטים "שושנת קהיר הסגולה" (1985), עליו זכה גם בפרס התסריט בטקס פרסי גלובוס הזהב, ו"מנהטן" (1979).

"ג'סמין הכחולה" - דרמה מתוקה מרירה, אנושית וכנה, מפגן משחק נפלא ובימוי מזהיר. רוצו לראות!