המלצה על הסרט: "מים ואהבה" - דרמה קומית, צבעונית ותוססת חיים

מאת שוש להב.

בכפר שכוח אל בצפון אפריקה, דורשות הנשים שיפור בתנאי חייהן ופותחות בשביתה - אין אהבה ואין סקס, עד שיזרמו המים. המים כמטאפורה לאהבה.

אחרי ההצלחה העולמית של "הקונצרט", מגיע אלינו סרטו החדש של ראדו מיכאליאנו, "מים ואהבה" - דרמה קומית סוחפת, צבעונית, מלאת חמלה ורגש.

העלילה, המתבססת על סיפור אמיתי (או לא?), מתרחשת בכפר קטן בצפון אפריקה - מקום שכוח אל אליו טרם הגיעה המודרניזציה. מקום בו בקושי יש חשמל, אין מכוניות ואין מים זורמים.

את המים שואבים התושבים ממעיין הנמצא בראש גבעה סמוכה ומאז ראשית ההיסטוריה שאיבת המים הוא תפקידן של נשות הכפר, אשר מדי יום, בכל מזג אויר - צעירות, זקנות ובחודשי הריון מתקדמים, מכתתות רגליהן וסוחבות דליים עמוסי מים מהמעיין אל הכפר, בעוד הגברים מבלים זמנם בבית הקפה ומעשנים נרגילה.

יום אחד, לאחר שאישה נוספת קורסת במהלך המסע הפיזי הקשה, מחליטה ליילה (ליילה בקטי) - צעירה אמיצה שהגיעה אל הכפר מבחוץ, לאחר שנישאה למורה הכפר (סלאח בכרי), למגינת ליבה של אימו הדומיננטית (היאם עבאס) - לצעוק די ולעשות מעשה: לפתוח בשביתת אהבה ולהציב בפני הגברים אולטימטום: עד שלא יתחילו לשאוב מים בעצמם או שידאגו להכנת תשתית שתזרים מים מן ההר לכפר שלהם - אין חיבה, אין אהבה, אין סקס!

"הכל התחיל בסיפור אמיתי שהתרחש בתורכיה ב2001", נזכר הבמאי ראדו מיכאליאנו, כשהוא נשאל איך נוצר הסרט 'מים ואהבה'. ... במובן המטאפורי יותר, רציתי גם לגעת במחזה "ליסיטרטה" של אריסטופאנס, שבו נשים, מול אפתיה גברית, פוצחות בשביתת אהבה על מנת להביא לסיום מלחמה. זה נראה לי נושא עם הרבה מאוד נגיעות עכשוויות".

לגשת אל חומרים כאלה, שנחשבים רגישים, היה לא קל בשביל מיכאליאנו. הוא מצהיר שכגבר צרפתי יהודי התקשה לדבר על נושא כזה ועל תרבות שהוא לא יודע עליה מספיק. "על אחת כמה וכמה", הוא מספר, "כשהרגשתי שזה נושא שצריך לגשת אליו מבפנים. אבל הרגשתי, עוד ממש מההתחלה, שהסיפור יהיה עוצמתי ואפקטיבי יותר אם הוא יתרחש בחברה מוסלמית. זה גם ייתן לי אפשרות לגעת בקוראן ובאיסלם - שני נושאים שלעיתים קרובות לא מובנים מספיק ונתונים להרבה קלישאות ופנטזיות".

מכיוון ש"מים ואהבה" הוא סוג של מעשייה אוריינטלית עכשווית, שמתרחשת במקום שהוא לא ספציפי, מיכאליאנו ומישל-בלנק (התסריטאי) אספו חומרים מכמה מדינות אסלאמיות, שילבו אותם, וחיפשו מכנים משותפים - במיוחד בשאלות של יחסי נשים וגברים, יחסים עם המשפחה המורחבת, אהבה, עבודה, מוזיקה וכו'.

מיכאליאנו עומד על העובדה שזה דווקא המעמד הזה, של הזרה, שעוזר לליילה לפצוח בשביתת האהבה שלה. "היא חייתה בגלות ולמדה איך לתווך בין שתי תרבויות שונות - התרבות שממנה היא באה, של המדבר, והתרבות החדשה בכפר, של ההרים", הוא מספר. "ליילה חופשיה יותר מאחרים. גם בגלל שהיא הותקפה - אין לה שום דבר להפסיד, היא נדחפת לקרב. אז היה הגיוני שהיא זו שתוביל את המאבק, גם בגלל שהיא מוגנת על ידי האהבה של בעלה".

בסופו של דבר, "מים ואהבה" הוא סרט על אהבה. מיכאליאנו מודע לכך ומסביר את זה: "למרות כל הטרגדיות והברבריות שמסביבנו, אני מעדיף להתמקד ביופי שבחיים, אפילו כשאני מתמודד עם בעיות רציניות. אני לא מסוגל לעשות סרט "נגד" משהו, אז הסרט הזה הוא "בעד". הוא בעד היופי של נשים, והיופי של האהבה - אהבה שיכולה להתבטא בחופשיות...".

חשוב לזכור שהמים הם גם מטאפורה לאהבה. שירים ערביים מסורתיים מסוימים אומרים שגברים צריכים 'להשקות' את האישה, כאילו היא פרח או אדמה פורייה. והנשים האלה אומרות לגברים, לא לשכוח להשקות אותן, לא להזניח אותן... וכך בסרט - מים ואהבה הולכים ביחד.