"צחוק הגורל" - מופע הומור חדש לעו"ד בני דון יחייא

מאת שוש להב.

מופע שמח על ההומור היהודי: כסף ומשפחה, קיגל וקוסקוס, חילונים וסרוגים, צדיקים וצדיקות ושאר ירקות - כל אלה מאכלסים את המופע החדש והמרגש של עו"ד בני דון-יחייא.  

"ההומור הוא נשק ההישרדות של חלשי הגוף אבל חזקי הרוח", כך הוא משמיע לי בלהט הראיון. בני לא עושה רושם של חלש גוף ובהחלט מעורר 'חשד סביר' לחוזק רוחני. בכל מקרה, זה די ברור שבן הלווייה הצמוד מאד של בני דון יחייא, הוא ההומור. די מפתיע, אם אחדד ואזכיר, שמדובר בעו"ד הידוע לדיני משפחה וענייני גירושין - נושאים כבדים ורציניים, שאף מהם הצליח להפיק מופע בידורי.

לאחר כ- 300 הופעות על הבמות ברחבי הארץ, עם תוכנית ההומור (על סף הסטנד אפ קומדי) שלו "טובים השניים" (כן כן, זו בה הוא מציג עצמו כ"קבלן הריסות" ובפרפרזה על שם המופע "תובעים השניים"), הרגיש רעב למשהו חדש ושונה. אבל עדיין על הבמה, כשהזרקורים עליו וההומור לצידו. עתה התחיל להריץ את המופע "צחוק הגורל" - מופע שמח על הומור יהודי.

"שיגרה זה רע", אומר בני, "והרגשתי צורך להתחדש. זה אחד הסודות הגדולים בחיים. כמו שמתחת לחופה אומר החתן 'הרי את מקודשת לי', יש לזכור בהמשך גם לומר 'הרי את מחודשת לי'. לכן החלטתי להעלות מופע חדש ודווקא בנושא הומור יהודי". תמיד אהב הומור יהודי ואת היידישקייט ספג מבית ההורים. הוא התחנך בזרם הממלכתי-דתי (ונשאר כזה) וספרים ומכונת כתיבה היו חלק בלתי נפרד ממנו, מאז הוא זוכר עצמו.

למד משפטים וזה עיסוקו הרישמי, אבל אהבותיו מתפזרות גם לכתיבה מגוונת ולהופעות על הבמה. איך זה מסתדר, מהיכן מוצא זמן? כמו ת"א (בה עובד ומבלה) גם הוא ללא הפסקה.. רק לאחרונה סיים ספר ילדים (ברור, בנושא גרושים), מסיים כתיבת מחזה משפחתי (קומדיה עם איכפתיות), משלים עריכת ספר סיפורים נוסף ("סיפורי הפתעה") והתחיל לאסוף חומרים לספר על פרשות השבוע (פנינים וצימוקים לשולחן השבת). "אז מה מניע אותך"? אני שואלת. "מילה בת שלוש אותיות", הוא עונה. "אגו". לזכותו יאמר שהכנות שלו מלבבת ושיש לו בהחלט מה להציע.

ובחזרה ל"צחוק הגורל": "התכנסנו הערב לדבר על ההיסטוריה וההיסטריה, על המר והמתוק, על הבכי והצחוק, על הגורל והמורל, על הפנינים והתובנות של ההומור היהודי, מתי ולמה - כפי שהתפתח במשך המאות ויהיו גם דוגמאות..". כך פותח בני את המופע החדש שלו, בו הוא מסביר מהם מקורות ההומור היהודי, כיצד צמח ולמה, מדבר על כסף ופרנסה (וכשאין כסף ופרנסה), העולם כולו נגדנו (אנחנו מול הגויים), הראש היהודי (היידישע קופ), שנור (לא רק בעיירה) - ולמרות שזה מופע חדש עם נושא שונה - בני אינו יכול להתנתק מ"המקורות" ונוגע גם בזוגיות ומשפחה.

ב"צחוק הגורל" הוא מצטט מ: סיפורים של שלום עליכם, דרויינוב עם מיטב הבדיחות ביידיש, וודי אלן הנעבך היהודי-אמריקני, מל ברוקס (כנ"ל). ואם תשאלו כיצד שאב ההומור הישראלי מההומור היהודי (אין צורך שתשאלו - הוא שואל ועונה), בני ישלוף לכם דוגמאות מ"הגשש החיוור", מ"זהו זה" ו"מארץ נהדרת". במה נבדל ההומור הישראלי מזה היהודי? אליבא דה בני: בהומור כחול לבן יש פחות חמלה, הוא אישי (ראו דוד לוי..) והחלק העדתי לעיתים ממש אכזרי.

עורך-הדין, האמון על השפה המשפטית המדוייקת והיובשנית, אוהב חרוזים וחריזה הומוריסטית: "מתי ההומור פורח? כשהעוני מתארח", או, "מיהו יהודי? יהודי הוא מי שמבין שמי ששמח, מנצח". וגם אוהב להשתעשע עם השפה העברית: "מה המציאו אבותינו חובשי הכיפה כנגד המצוקה? 'כיפת ברזל' של הומור", או, "כשאין אוכל למלא את הפה, במה ממלאים אותו אז? ב'אז ימלא שחוק פינו'". ועוד אומרים שעורכי-דין הם אנשים רציניים..

במופע שלו חולק בני את הבמה עם אמן אורח (זמר-נגן) וזה שילוב יפה. במופע בו אני צפיתי, התארחה אצלו אסתי ניסים - זמרת חייכנית המלווה עצמה בגיטרה ושרה שירי מסורת וארץ-ישראל, בעיקר בעברית אך גם קמצוץ ביידיש וקורטוב בלאדינו, ומקיימת דואטים הומוריסטיים עם המאסטרו (דון יחייא). אכן "טובים השניים".

* המופעים הקרובים של "צחוק הגורל":

יום ה' 19.12 בגלריה ארבל, בת"א, בשעה 21:00

יום ה' 26.12 בתיאטרון גבעתיים, בשעה 20:30