טיטאניק - אניית הפאר וצמד הנאהבים חוזרים מהמצולות

מאת שוש להב.

במלאת 100 שנים לטביעת הטיטאניק, שב למסכי הקולנוע סרטו המצליח של ג'יימס קמרון, עם ליאונרדו די קפריו וקיית וינסלט, בתלת מימד. מומלץ למי שלא זוכר ולמי שעוד לא ראה!

איך יכול להיות ש"הטיטאניק" טבעה, אם היא מצליחה לחזור אלינו שוב ושוב? ובכן, לציון 100 שנים לטביעתה, חוזר אותו הסרט - אך עתה בתלת מימד.

קיים דור שלם שלא ראה את טיטאניק על מסך הקולנוע, והמעבר לתלת מימד הופך את הסיפור לטרי וחדש, כזה שיגרום לצופים להתרגש מחדש מהסיפור המגולל את שעותיהם האחרונות של נוסעי הספינה האגדית.

כאשר הסרט "טיטאניק", בבימויו של ג'יימס קמרון (שגם כתב את התסריט והפיק), יצא לאקרנים בשנת 1997, קרא לו המבקר של העיתון "וראייטי": תצוגה מדהימה כיצד טכנולוגיה מודרנית תורמת לסיפור דרמטי". הסרט הפך כמובן לסרט השני הריווחי ביותר בתולדות הוליבוד ואחד משלושה סרטים בלבד שזכה ב-11 פרסי אוסקר.

"השימוש בתלת מימד מעשיר את כל הרגעים המותחים והמרגשים של טיטאניק", אומר הבמאי. "עכשיו יותר מתמיד, אתם תרגישו שאתם ממש שם עוברים את כל המכשולים שג'ק ורוז עוברים. טכנולוגיית התלת מימד מעלה את החוויה לרמה אחרת". קמרון יצר כאן סרט עתיר תקציב ואפקטים, המשלב צילומים אמיתיים של שברי הטיטאניק שעדיין נמצאים במעמקי האוקיינוס.

גם מפיק הסרט, ג'ון לנדאו, מוסיף: "אם היינו עושים את טיטאניק בימים אלה, אני בטוח שהיינו מצלמים אותו בתלת מימד. כמובן שאיננו יכולים לחזור בזמן, אבל הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקחת את הסרט לגלגול הנכון שלו, בדרך שלעולם לא היינו יכולים לדמיין בשנת 1997, ובשבילי וגם עבור ג'יימס זה מתגמל מאוד."

למי שלא ראה או לא זוכר - זהו אפוס קולנועי ענק המתאר את שעותיה האחרונות של הטיטאניק, דרך סיפור אהבה חוצה מעמדות בין ג'ק (ליאונרדו די קפריו) ורוז (קיית וינסלט). ג'ק הוא נער פשוט מהמעמד הנמוך, שיעשה הכל כדי להגיע לאגף של המעמד הגבוה בספינה. כשהזיק ניצת בינו לבין רוז המלכותית, דבר לא יפריד ביניהם - אף לא קרחון ענק שהטביע את אוניית הפאר.

ג'יימס קמרון - במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע קנדי, זוכה פרסי אוסקר וגלובוס הזהב, על סרטיו "טיטאניק" ו"אוואטר" שגם הוכרזו כשני סרטי הקולנוע המכניסים ביותר בכל הזמנים. כמו כן, ביים סרטים נוספים שהיו לשוברי קופות, ובהם "שליחות קטלנית", "שליחות קטלנית 2", "המצולות" ו"שובו של הנוסע השמיני". המוטיב המרכזי במרבית סרטיו של קמרון הוא היחסים בין האדם לטכנולוגיה.