מאוטהאוזן - התופת על גדות הדנובה
צחי | 18 לאפריל 2012
מאת שוש להב.
אני מביטה על הנוף הפסטורלי הנשקף מבעד לגדר המקיפה את מחנה המוות, אל צבעי הירוק הבוהקים של השטחים החקלאיים, אל הגגות האדומים של הבתים הכפריים, אל כחול השמים הצלולים - ומצטמררת. ברגע זה עולות בראשי שורות מתוך השיר שכתב ביאליק: "השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט". כך ממש זה קרה כאן, במאוטהאוזן.
דרומית מזרחית לעיר לינץ (בירת אוסטריה העליונה, בצפון מערב המדינה), על גדות נהר הדנובה, שוכנת העיירה הציורית מאוטהאוזן, מול נוף מרהיב המשרה שלווה ורוגע. בשכנות לעיירה הוקם מחנה הריכוז המבעית, מאוטהאוזן.
שרידי המחנה, שהוקם על-ידי הגרמנים ב-1938 ושוחרר על-ידי צבא ארה"ב במאי 45' שוקמו, והמקום נושא יותר אופי של מוזיאון זיכרון והנצחה. חדר ההוצאות להורג, חדרי העינויים, תאי הגזים, הכבשנים והמשרפות, הם מראות שלא ניתן להימלט מהם ומעידים שמה שהתרחש כאן, לא היה כל כך סטרילי...
מספר הנרצחים בתשלובת המחנות מאוטהאוזן- גוזן מוערך בין 120 אלף ל-320 אלף בני לאומים שונים, ובהם יותר מ-38 אלף קורבנות יהודים, שהובאו למחנה זה מצ'כיה, הולנד, הונגריה, וממחנות כמו אושוויץ וברגן בלזן. מרבית האסירים שימשו כעובדי כפייה במחצבות אבן הגרניט ובוצעה שם השמדה באמצעות עבודות פרך, תנאי מחייה מחפירים, הוצאות להורג, חנק בגז ושריפת הגופות.
סיור במחנה מגלה שחלק מהצריפים המקוריים שבו נפגעו בסערות הקשות שהיו בחורף והם סגורים לשיפוצים. בצריף מגורים לדוגמה, ניתן להתרשם מתנאי החיים הבלתי נסבלים של האסירים. תאי הגזים שפעלו כאן וחדר המשרפות, בו נמצאים התנורים שלתוכם הוכנסו הגופות והפכו לאפר, מזוויעים ומעוררי קבס, ואנו ניצבים מולם חסרי מילים וחסרי נשימה.
מבקרים די רבים מגיעים לקומפלקס הענק שבו אנדרטאות מרשימות, פסלים דרמטיים ושלטי זיכרון מרגשים. הברונזה הכהה בה הם מעוצבים, בולטת במיוחד על רקע המדשאות והעצים המכסים כל חלקה טובה. מבעד לאנדרטת המנורה הענקית, שלמרגלותיה מונח השלט: "זכרם לא יסוף מזרעם", מציצה, בניגודיות מקפיאת דם, העיירה הציורית שבה חיו גם אז, בדיוק כמו היום, בני אדם, קרוב כל כך למחנה. ואני לא יכולה שלא לתהות: הרי הם בטח שמעו, ראו, הריחו, ידעו....
אתר המחנה שמור ומטופח בחסות ממשלת אוסטריה. בכניסה יש דפדפות הסבר על המקום במספר שפות. מתקיימות בו הדרכות, בעיקר מפי צעירים אוסטרים שבחרו להתנדב לשירות לאומי במקום לצבא, וביקשו להדריך דווקא במחנה המוות מאוטהאוזן, מתוך שליחות להנחיל את הידע בנושא זוועות הנאצים והשואה, והם עושים זאת במסירות ובצורה מכובדת. מדי שנה מתקיים כאן טקס זיכרון והתייחדות רשמי שנציגי הממשל מקפידים להגיע אליו.
אוסטריה ארץ יפהפייה, אך בין שהות בווינה לסיור בזלצבורג, בין סקי בהרים לשייט על הדנובה, אנו חייבים, ודאי כיהודים, לבקר במחנה הריכוז מאוטהאוזן, כדי לראות את הזוועה, לכבד את הנספים, לזכור ולהזכיר!
במחנה הריכוז הגדול שהוקם באוסטריה ב - 1938, אחד מיני רבים, נרצחו יותר מ-38 אלף יהודים. בערב יום השואה אנו מדליקים נר לזכר הנספים.
אני מביטה על הנוף הפסטורלי הנשקף מבעד לגדר המקיפה את מחנה המוות, אל צבעי הירוק הבוהקים של השטחים החקלאיים, אל הגגות האדומים של הבתים הכפריים, אל כחול השמים הצלולים - ומצטמררת. ברגע זה עולות בראשי שורות מתוך השיר שכתב ביאליק: "השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט". כך ממש זה קרה כאן, במאוטהאוזן.
דרומית מזרחית לעיר לינץ (בירת אוסטריה העליונה, בצפון מערב המדינה), על גדות נהר הדנובה, שוכנת העיירה הציורית מאוטהאוזן, מול נוף מרהיב המשרה שלווה ורוגע. בשכנות לעיירה הוקם מחנה הריכוז המבעית, מאוטהאוזן.
שרידי המחנה, שהוקם על-ידי הגרמנים ב-1938 ושוחרר על-ידי צבא ארה"ב במאי 45' שוקמו, והמקום נושא יותר אופי של מוזיאון זיכרון והנצחה. חדר ההוצאות להורג, חדרי העינויים, תאי הגזים, הכבשנים והמשרפות, הם מראות שלא ניתן להימלט מהם ומעידים שמה שהתרחש כאן, לא היה כל כך סטרילי...
מספר הנרצחים בתשלובת המחנות מאוטהאוזן- גוזן מוערך בין 120 אלף ל-320 אלף בני לאומים שונים, ובהם יותר מ-38 אלף קורבנות יהודים, שהובאו למחנה זה מצ'כיה, הולנד, הונגריה, וממחנות כמו אושוויץ וברגן בלזן. מרבית האסירים שימשו כעובדי כפייה במחצבות אבן הגרניט ובוצעה שם השמדה באמצעות עבודות פרך, תנאי מחייה מחפירים, הוצאות להורג, חנק בגז ושריפת הגופות.
סיור במחנה מגלה שחלק מהצריפים המקוריים שבו נפגעו בסערות הקשות שהיו בחורף והם סגורים לשיפוצים. בצריף מגורים לדוגמה, ניתן להתרשם מתנאי החיים הבלתי נסבלים של האסירים. תאי הגזים שפעלו כאן וחדר המשרפות, בו נמצאים התנורים שלתוכם הוכנסו הגופות והפכו לאפר, מזוויעים ומעוררי קבס, ואנו ניצבים מולם חסרי מילים וחסרי נשימה.
מבקרים די רבים מגיעים לקומפלקס הענק שבו אנדרטאות מרשימות, פסלים דרמטיים ושלטי זיכרון מרגשים. הברונזה הכהה בה הם מעוצבים, בולטת במיוחד על רקע המדשאות והעצים המכסים כל חלקה טובה. מבעד לאנדרטת המנורה הענקית, שלמרגלותיה מונח השלט: "זכרם לא יסוף מזרעם", מציצה, בניגודיות מקפיאת דם, העיירה הציורית שבה חיו גם אז, בדיוק כמו היום, בני אדם, קרוב כל כך למחנה. ואני לא יכולה שלא לתהות: הרי הם בטח שמעו, ראו, הריחו, ידעו....
אתר המחנה שמור ומטופח בחסות ממשלת אוסטריה. בכניסה יש דפדפות הסבר על המקום במספר שפות. מתקיימות בו הדרכות, בעיקר מפי צעירים אוסטרים שבחרו להתנדב לשירות לאומי במקום לצבא, וביקשו להדריך דווקא במחנה המוות מאוטהאוזן, מתוך שליחות להנחיל את הידע בנושא זוועות הנאצים והשואה, והם עושים זאת במסירות ובצורה מכובדת. מדי שנה מתקיים כאן טקס זיכרון והתייחדות רשמי שנציגי הממשל מקפידים להגיע אליו.
אוסטריה ארץ יפהפייה, אך בין שהות בווינה לסיור בזלצבורג, בין סקי בהרים לשייט על הדנובה, אנו חייבים, ודאי כיהודים, לבקר במחנה הריכוז מאוטהאוזן, כדי לראות את הזוועה, לכבד את הנספים, לזכור ולהזכיר!