זמן הכרכום - מטיילים עם קק"ל

מאת יעקב שקולניק - באדיבות קק"ל | 04 לדצמבר 2014

logo

בזמן שרוב פרחי ארצנו עדיין ישנים שנת ישרים, הכרכומים הזריזים והחרוצים כבר מגיחים החוצה. אל תפספסו אותם...


 בראשית דצמבר, כאשר רוב פרחי ארצנו עודם נמים שנת ישרים, מגיחים הכרכומים הזריזים והחרוצים מתוך האדמה ומאירים את ארצנו בפרחיהם. יש בהם לבנים, יש בהם ורודים וצהבהבים ואף בעלי צבע כתום עז. שמו המדעי של הסוג Crocus נגזר מהמילה הלטינית "כרוכטוס", המציינת גוון צהוב-כתום.


ראשית, נפתור בעיה שלעתים גורמת למבוכה בקרב המטיילים: איך מבדילים בין כרכום לסתוונית? נציגי שני הסוגים פורחים באותה עונה בשנה. המבוכה מתגברת כאשר מתברר שלשני סוגי הפרחים יש שישה עלי עטיף, דומים למדי בצורתם. צבע הפרחים לא תמיד קובע, בוודאי לא בגולן, עמוס הכרכומים הוורודים.


הנה לכם סימן פשוט: הסתוונית נמנית עם בני משפחת השושניים ויש לה שישה אבקנים. הכרכום, לעומתה, הוא בן נאמן למשפחת האירוסיים, ועל כן פרחיו מצוידים בשלושה אבקנים. מי שיפשפש עוד בקרביו של הפרח, יוכל לראות שלמאבקים יש צורת חץ אופיינית (מאבק הוא החלק העליון של האבקן הנושא את גרגרי האבקה).


כדאי לשים לב באותה הזדמנות גם לעלי, המצויד בשלוש צלקות (צלקת היא החלק העליון של עמוד העלי, שנועד לקלוט את האבקה). עניין נוסף הוא עונת הפריחה הלא שגרתית: הכרכום יכול לפרוח מפני שהוא מנצל מאגרים שצבר באביב הקודם. הוא אוגר מלאי משמעותי של מזון בפקעות ומשתמש בו במועד המתאים לו.


מורשת הכרכום:


השם כרכום נזכר בתנ"ך כדימוי ליופייה של הרעיה, עם שורה ארוכה של צמחי בושם: "שלחיך פרדס רימונים... נרד וכרכום קנה וקינמון..." (שיר השירים ד' 15-14). אין לדעת לאיזה צמח הכוונה. במשנה ובתלמוד מציינים את הכרכום כצמח תרבות, ונראה כי הכוונה לכרכום התרבותי, שממנו הפיקו את החומר יקר הערך זעפרן. חיזוק לסברה הזו מעניק שמו הערבי של הכרכום - זעפרן. באבקת הפרחים השתמשו לתבלין, לצביעת מזון ואף לצביעת בגדים. מהצבע הזה נגזרו כמה ביטויים בשפה העברית: פנים מכורכמים הם פנים שהצהיבו מבושה.


בעולם הקדום השתמשו בכרכום כבושם, לאחר שהמסו את האבקה בשמן. בגדים שנצבעו בצבע הכרכום סימלו עושר, בדומה לבגדים שנצבעו בצבע ארגמן וסימלו מלוכה. זעפרן הוא אכן תבלין יקר: גרם אחד שלו נאסף מאבקה של יותר מ-100 צלקות פרחים (!). אין פלא שהסוחרים בתבלין ניסו להוסיף לו מרכיבים שיעלו את רווחיהם, כגון סיבי בשר. מסיבה זו, לפי פרופ' יהודה פליקס, אסר רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת (הרשב"א, המאה ה-13) על יהודי ספרד להשתמש בו. מרכז המסחר בזעפרן התנהל באותם ימים בברצלונה, ויהודי צרפת הרבו לסחור בו. ייתכן שזו הסיבה לכך שהיהודים בימי הביניים נאלצו לענוד טלאי צהוב, כצבע הכרכום.


מיני הכרכום:


בישראל צומחים כעשרה מיני כרכומים. הנה הבולטים שבהם: כרכום חורפי - נפוץ מאוד בכל האזור הים-תיכוני. פורח מיד אחרי הגשם המשמעותי הראשון בנובמבר-דצמבר וממשיך לפרוח עד ינואר. עלי העטיף לבנים, ובצד החיצוני שלהם נראים עורקים סגולים. המאבקים סגולים אף הם. נפוץ ביער לביא, פארק עצמאות ארה"ב. כרכום גיארדו - עלי העטיף לבנים, בעלי כתם צהוב בבסיסיהם, ולעתים נוסף גוון סגול לצבע הלבן. המאבקים צהובים. נפוץ במזרח הגליל העליון, בגולן ובחרמון, עם אוכלוסייה "מנותקת" ליד מעגן מיכאל ובחורבת קרתא. כרכום נאה - העלי מסתיים בצלקת בעלת שלוש זרועות, שאינן מפוצלות לאונות נימיות כבשאר הכרכומים. צבע עלי העטיף לילך כחול וצבע הצלקות כתום-אדום. צומח בעיקר בגליל העליון ובצפון הגולן, ופורח בנובמבר ובדצמבר. כרכום השבכה - בעל פרח גדול בצבע סגול, ובצד החיצוני של העטיף יש עורקים סגולים. צומח בגולן ופורח בסוף נובמבר ובדצמבר. בהר הנגב פורח באוקטובר מין קרוב מאוד, אולי טיפוס של כרכום הסבכה, שזכה לשם כרכום דמשקאי. נפוץ בעיקר בהר אודם, בשבוע האחרון של נובמבר ועד השבוע השלישי של דצמבר.  כרכום צהבהב - בעל אבקנים לבנים. גדל באדמות עמוקות ולחות. כרכום חרמוני - צומח בחרמון. צבע העטיף שלו סגול, כמו בכרכום נאה, אך הצלקות שלו מתפצלות.


* לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל, בשינויים הרלוונטיים למסלול: 1-800-350-550


(צילום: יעקב שקולניק)