זוכה האוסקר לסרט הזר: פרידה

אישה שמחפשת חיים טובים יותר, גבר הנאחז בקיים, מטפלת שמסתירה סוד, בעלה הנסער והילדות שביניהם. סרט רב מימדים, אנושי ואוניברסלי

"פרידה", סרטו של הבמאי האירני אשגאר פרח'אדי, הוא סרט רב מימדים, סיפור משפחתי אנושי ודרמה משפטית מותחת, בו זמנית. אבל בעיקרו הוא סרט העוסק בעדינות רבה אך נוקבת, ביחסים שבתוך המשפחה והקהילה - בין אישה לבעלה, בין אב לילד, בין אדם לחברו, ובין איש לאמונתו.

בניגוד לסרטים האיראנים שהכרנו בעבר, "פרידה" אינו סרט העוסק בהוויה האתנית-תרבותית הייחודית לאיראן. זהו סרט אוניברסלי, שעלילתו יכלה להתרחש למעשה בכל מקום בעולם, והעובדה שהוא מגיע דווקא מאיראן - מרגשת ומפעימה כאחד. הסרט הפך ליקיר תאי המבקרים, והוא זוכה לפרסים ושבחים הן מצד המבקרים והן מצד הקהל בכל העולם.

כשסימין (ליילה חת'אמי) עוזבת את בעלה נאדר (פיימאן מועאדי), בתקווה לעבור לארץ אחרת בה תוכל, לטענתה, לתת לבתם חיים טובים יותר, שוכר נאדר אישה צעירה ודתיה לטפל באביו החולה. הוא לא יודע כי העובדת החדשה שלו מחביאה שני דברים מאד מהותיים.

תקרית מצערת המתרחשת במהלך עבודת המטפלת, מכניסה את נאדר לתסבוכת ברשת סבוכה של שקרים, מניפולציות ועימותים, ומאלצת אותו לצאת למסע מפרך בנבכי הבירוקרטיה המשפטית, הפסיכולוגיה האנושית והאמת המשפחתית שלו.

כשהבמאי נשאל על מה בעצם מדבר "פרידה", הוא עונה שהוא לא חושב שזה חשוב לקהל שלו לדעת מה הכוונות שלו בסרט. "אני מעדיף שהם ייצאו מאולם הקולנוע עם שאלות. אני מאמין שהעולם היום צריך יותר שאלות מאשר תשובות, בגלל שתשובות מונעות ממך לשאול שאלות, לחשוב. וככה עבדתי מהסצנה הראשונה בסרט. כבר בהתחלה מופיעה השאלה הראשונה - האם לילד איראני יש עתיד טוב יותר במדינה שלו או בארץ אחרת. ולא מתקבלת שום תשובה. והכוונה שלי היא שהסרט יגרום לקהל לשאול שאלות כמו זו...

"אני חושב ש 'פרידה' הוא סיפור בלשי בלי בלש. הקהל אחראי למצוא פתרון לתעלומה, ויהיו תשובות כמספר הצופים.. כל אחד יתמקד בנקודות החשובות לפי האופי שלו והרגשות שלו. אני חושב שהזמן שבו הבמאים היו מתנהגים כאילו הם מעל הקהל, בתור יועצים או מעבירי מידע, עבר. במקביל הקהל הופך להיות פחות פסיבי ויותר מעורב בסיפור - הם בוחרים מאיזו זווית להסתכל עליו ומה לחשוב עליו... הרעיון המרכזי הוא לחשוב ולתת לצופים את ההזדמנות לחשוב. באיראן, יותר מכל דבר אחר כרגע, אנחנו צריכים שאנשים יחשבו."

בסרט בולטת נוכחותן המניעה והמשמעותית של נשים בעלילה. על כך מפרט הבמאי ואומר כי הוא מנסה לתת עומק וחזון ריאליסטי לכל הדמויות שלו, נשים וגברים, אך מסכים שנשים נוטות להיות כח מניע גדול יותר. "אני לא יודע למה", הוא מרחיב, "אולי זו בחירה לא מודעת.. יכול להיות גם שזו העובדה שבחברה בה הנשים מדוכאות, הגברים לא יכולים לחיות בשלום.

"כרגע, באיראן, אלה הנשים שנאבקות יותר מהכל לקבל חזרה את הזכויות שנמנעו מהן. הן יותר נחושות ויותר עמידות. אבל שתי הדמויות הנשיות הראשיות שלי, שתיהן עשו בחירות שונות מאוד בחיים. אחת יותר ענייה וממעמד נמוך, על כל המשתמע מכך, והשנייה נחשבת יותר למעמד בינוני... אני חושב שלקהלים מערביים יש נטייה להסתכל על האישה האיראנית באופן פרגמטי מאוד. הם רואים אותה כפאסיבית וכנועה, כלואה בביתה, רחוקה מכל סוג של פעילות חברתית. ייתכן שאחוז מסוים של נשים באיראן אכן חיות ככה, אבל ברוב המקרים נשים הן חלק פעיל וקיים בחברה, ובהרבה מקרים בצורה יותר ישירה מהגברים - למרות המגבלות שהן נמצאות תחתן.

"בסרט נמצאים שני סוגי הנשים, ואף אחת מהן לא נתפסת לא כמגונה ולא כגיבורה הראשית. העימות בין שתיהן הוא לא עימות של טוב נגד רע. הן שתי גרסאות של טוב שמתנגשות, ושם לדעתי נמצאת הטרגדיה האמיתית של הזמן המודרני - נוצר קונפליקט בין שתי ישויות חיוביות, והתקווה שלי היא שהצופה לא יידע מי הוא מעדיף שינצח".

"פרידה" הוא סרטו החמישי של אשגאר פרח'אדי, אחרי "Dancing in the Dust" (2003), "Beautiful City" (2004), "Fireworks Wednesday" (2006) ו- "About Elly" (2009) - כשאת כולם הוא גם כתב. הוא זכה בפרס דב הכסף לבמאי הטוב בפסטיבל ברלין על "About Elly", והיה מועמד עליו גם לפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל. "פרידה" זכה בפרסים רבים, ביניהם שלושה בפסטיבל ברלין, פרס התסריט הטוב של פרסי המבקרים בלוס אנג'לס, ופרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2011. הוא גם הנציג האיראני לפרס הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר 2011.

פרידה - סרט אנושי, המדבר בשפה בינלאומית. מאד מומלץ לצפייה.