"אנשי תמר" - תערוכת תצלומים של היוצרת הדוקומנטרית, שלומית כרמלי

קפה תמר, 2014, מחווה לבוהמה ישראלית. שלומית כרמלי מתעדת בקפה תמר - המנוהל על ידי שרה, שפתחה אותו בשנות החמישים, ושוקע אט אט עם הזדקנותה והתמעטותה של הקהילה היושבת בו. אוצר התערוכה: שוקי קוק.

שלושה בתי קפה חשובים מלווים את "הבוהמה" הישראלית עוד מהקמת המדינה: כסית ותמר בתל אביב, קפה טעמון בירושלים. כסית נסגר לאחר מותו של "חצקל", קפה טעמון בירושלים נסגר אף הוא לאחרונה על ידי בעליו ומקימו, מרדכי קופ. קפה תמר מנוהל על ידי שרה, שפתחה אותו בשנות החמישים, ושוקע אט אט עם הזדקנותה והתמעטותה של הקהילה היושבת בו.

שלושת בתי הקפה הללו מעולם לא הגישו מאכלים או משקאות מיוחדים והקפה מעולם לא היה משקה לאניני טעם. היו אלה האנשים והמפגשים הבין אישיים, שהפכו את המקום למועדון חברים הומוגני, כמעט סגור, הזר המקרי חשש להיכנס.. מדורת השבט של אנשי תרבות אמנות ותקשורת. כקהילה, זוהו יושבי שלושת בתי הקפה הללו כ"אנשי בוהמה" והיו אלה ממש אותם אנשים עצמם, אשר חבשו את כסאות המוסדות הללו בתחנות שונות של חייהם.

השתנותה של החברה בישראל בעשורים האחרונים, צמצמה את "הקהילה הבוהמיינית". אם נוסיף לכך את התמותה בשל גיל ומחלות, נגלה כי הקהילה מתאיינת אט אט והדור הצעיר המוצא בה את ביתו ודרכו,אינו רב מספיק כדי לשמר מורשת...

אל אנשי תמר חוברת שלומית כרמלי - יוצרת דוקומנטרית עם אש פנימית ורכות אנושית מופלאה, מצלמתה מלטפת בעדשתה את חבריה במקום, וכחלק מהחבורה היא סובבת בין השולחנות, "צדה" את דימוייה העוסקים בדיאלוג האנושי, תוך שמירה על קומפוזיציה מדויקת, ז'ורנליסטית במהותה, אישית ואנושית, המחברת אותנו כצופים בצילום, אל הקולות והשיח המוקפאים לכדי מסמך ויזואלי היסטורי.

הבחירה, להציג את הצילומים בהדפסי שחור-לבן, מונחית מחיבור החומרים התיעודיים הללו אל מקורות הצילום הז'ורנליסטי, המתעד, הלקוחים מההיסטוריה הצילומית. אחרי הכל, מרבית האנשים המצולמים הם בני הדור ההוא..

הדפסי התערוכה מבוצעים על נייר Hot Press" של אפסון, המחליף הדיגיטלי של הBrovira - נייר הצילום המיתולוגי של אגפא. תערוכתה של שלומית מהווה, אם כן, מסמך אנושי, העוסק בתרבות ומהות חברתית, המשנה את פניה במקביל להשתנותה של החברה בישראל.

שוקי קוק - אוצר התערוכה: "אני, שחייתי לצד 'הבוהמה' יושבת כסית, טעמון ותמר, מרגיש אולי את קיצו של הדור, המבשר סופה של תקופה מיוחדת, אשר עיצבה תרבות ייחודית כמו גם את חיי שלי".

בית קפה (מתוך ויקיפדיה):

".. בית קפה (או קפה בסלנג) הוא מקום הסעדה שבו מגישים בעיקר קפה, תה, וגם מאכלים קלים, ומכאן שמו.. חלק חשוב בבית הקפה הוא האפשרויות החברתיות הטמונות בו. בית הקפה מהווה מקום שבו אנשים יכולים להיפגש, לדבר, לכתוב, ולקרוא, לבדם או עם עוד אנשים".

בוהמה (מתוך ויקיפדיה):

".. בתחילת המאה ה-19 החל המונח לשמש, במקביל, לציון אדם נווד, נטול שורשים, ונעדר הכנסה קבועה.. הבוהמיינים, כמי שאינם מחזיקים במקצוע מוגדר, או שמשלח ידם האמנותי אינו נחשב בעיני החברה מקצוע ראוי, שהכנסתם נתונה לתנודות חריפות, נוכלים לעת מצוא, גאונים נסתרים או אף פושעים.. בישראל, מרכז הבוהמה שוכן מאז שנות השלושים של המאה הקודמת בעיר תל אביב, כשלצדו, בתקופות שונות, מרכזים בוהמיים גדולים בצפת, בעין הוד ובירושלים..".

התערוכה מוצגת בגלריה שוקי קוק, ברחוב רומה 11

מתחם נוגה בתל-אביב - יפו

נעילה: 14.12.2014

(צילום: שלומית כרמלי)