המלצה על הסרט "הכפתן הכחול", סרטה היפייפה של מרים טוזאני

"הכפתן הכחול" הוא סרט אלגנטי ומעודן, לא פחות מיצירות האומנות המרהיבות שנרקמות בו. הבמאית מרים טוזאני, שוזרת תסריט עדין במשחק משובח, ומגישה סרט מלא חמלה וחסד, על אהבה ועל החופש להיות נאמן לעצמך. 

מינה וחאלים (בביצוע מופלא של השחקנים לובנה אזבל וסאלח בכרי), מנהלים חנות כפתנים מסורתית באחד הרבעים העתיקים במרוקו. בני הזוג המסורים מאד זה לזו, שוכרים את יוסוף (איוב מיסיואי) לסייע במלאכה, כדי לעמוד בדרישות הקונים. בעוד יוסוף הצעיר הבודד שמנסה לשרוד, מסור ונלהב ללמוד את מלאכת התפירה מחאלים, מינה מגלה במהרה עד כמה מוקסם בעלה מנוכחותו של השוליה.

העלילה מתרכזת בעיקר בשני נושאים: האמנות של תפירת הכפתן וקישוטו, כבגד, מסורת ותרבות; ומערכת היחסים בין בני הזוג הנשואים ומה שמתפתח בקשר בין שלושתם.

 

הסרט זכה במספר רב של פרסי בימוי בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, ביניהם פרס הביקורת בפסטיבל קאן.

 

 

 

מתוך שיחה עם הבמאית מרים טוזאני:

 

ש: איך עלה הרעיון של הסרט?

ת: עבודתי נבנית בעיקר על סמך הרגשות שלי וההשראה שאני מקבלת. כשאני כותבת, אני לא מנתחת את הדברים בצורה אינטלקטואלית. בזמן שחיפשתי אתרים לצילום לסרטי הקודם, אדם, פגשתי בגבר שניהל מספרה לנשים. הוא הווה מקור השראה גדול לדמות של חלים. חשתי שיש בחייו נוכחות גדולה של משהו שלא נאמר, דבר שהוא מסתיר עמוק בפנים, עם כבוד גדול למה שהוא באמת ולמי שהוא ניסה להיות בחיים האמיתיים, בסביבה שמרנית ביותר.

 

מצאתי את עצמי מתארת את חייו: לא העזתי לשאול אותו שאלות אישיות כיוון שחשתי שזה יותר מדי אישי. ביליתי איתו זמן רב והוא השאיר עלי רושם עצום. יום אחד הסיפור לבש צורה והיה לי צורך לספר אותו. זה היה סיפור שהייתי חייבת לכתוב מבלי לנתח אותו מבחינה לוגית או רציונלית. הכתיבה עצמה היא מסע והיה לי מזל שנביל, בן זוגי, הוסיף גם את נקודת המבט שלו. אנחנו חולקים חיים אבל חולקים גם תשוקה, דרך המבט שלו שהוא תמיד נדיב, חד ומלא רגש, הצלחתי להתעמת עם עצמי. ולקבל תמיכה עבורי ועבור הדמויות שלי. ולצלול עמוק יותר אל הדברים...

 

ש: נראה שמינה היא הדומיננטית במערכת היחסים בין חלים לבינה ושיש מתח חבוי ביניהם. האם זו היה כוונתך להציג מערכת יחסים לא רגילה?

ת: מעל לכל רציתי לצייר דמות של אישה המגינה על בעלה, ובכך הופכת במערכת היחסים לדמות הדומיננטית. לידה חלים הוא שביר, כי הוא חש שיש בו משהו שהוא בגדר הטאבו. הוא אינו מסוגל להתמודד עם העולם, הוא מביע את עצמו בגופו ונשמתו בעבודה שלו. תפירה היא התשוקה שלו והיא גם מגינה עליו מהעולם. היא מעניקה לו סוג של ריפוי, את הסיבה לקיום. הוא יוצר בגדים יפיפיים אותם הוא יכול להציג בפני העולם, העולם שהוא למד להתחבא מפניו.

 

מינה היא אישה חזקה, אבל הכוח שלה גורם לה להבין שבעלה הוא אדם פגיע. היא פועלת מאהבה וכל רצונה הוא להגן עליו. כמו אם המגינה על הילד שלה, ומבינה שיום אחד היא לא תהיה שם יותר, כדי להגן עליו, והוא יצטרך להתמודד עם העולם לבדו. מערכת היחסים שלהם קיבלה תפניות במהלך החיים ומינה אכן הפכה לסוג של אם עבור חלים. הם אוהבים אחד את השנייה אבל בצורה שונה, הם הגדירו מחדש את האהבה שלהם. חלים הוא מאד עדין אבל יש בעדינות הזו המון כוח. כוח שאנחנו נגלה אותו במהלך הסיפור והוא יגלה אותו בעצמו.

 

ש: סאלח בכרי נהדר ביכולת שלו להעביר הרבה רגש כמעט ללא מילים.

ת: הוא נהדר ויש לו רגישות רבה, כשהוא קרא את התסריט, הוא התאהב בדמותו של חלים, ביופי שלו ובמה שיש לו לומר ולהשאיר לעולם. והוא גם קלט את הצד האפל שלו. אין אנשים טובים ורעים בסרט הזה, לחלים יש חיים כפולים סודיים כיון שאין לו ברירה אחרת. יחד עם זאת, הוא דואג לאשתו באהבה ומסירות עד לרגע האחרון. הוא עושה את כל מה שמצפים מאדם שאוהבים ושאוהב אותך.

 

ש: זה די אמיץ לעשות סרט כזה.

ת: אני מאמינה שיש דברים שצריך לומר אותם, סיפורים שצריך לספר וכן אני אפילו לא עוצרת לחשוב אם יש כאן איזה שהוא מעשה גבורה. כיון שמה שחשוב זה לעשות את זה בייחודיות ובכנות. לצערי, במרוקו יחסי מין בין בני אותו מין זו עברה על החוק, לפי חוק 489 במערכת החוקים. העונש יכול לנוע בין 6 חודשים לשלוש שנים. זה לא רק טאבו, זה מעשה פשע. החוק הזה הוא חרפה ואנחנו צריכים לעשות הכל להתאגד כדי לגרום לביטולו. במרוקו ובכל המדינות אנשים צריכים לקום ולומר את מה שעל ליבם.

 

אני מקוה שביכולתו של הסרט לגרום לאנשים במדינות שונות לשנות את דעתם, וכשנקודת המבט של האנשים משתנה החברה משתנה גם כן, ולכן חשוב לספר סיפורים כמו הסיפור של חלים.

 

ש:האם זהו סרט על חופש?

ת: ללא ספק כן, על החופש להיות מי שאתה, לאהוב את מי שאתה רוצה, בין אם זה גבר או אישה, ובעיקר זה סרט על אהבה.

 

 

יוצרי הסרט:

 

אודות הבמאית מרים טוזאני: מרים טוזאני נולדה בטנגי'ר, גדלה בעיר עד שעברה ללונדון ללמוד עיתונאות. לאחר סיום לימודיה חזרה למרוקו ועסקה בכתיבה, בעיקר על קולנוע צפון אפריקאי. במהרה גילתה את הצורך להביע את עצמה באמצעות סרטים משלה. ב 2008 כתבה וביימה סרט דוקומנטרי ליום האישה הלאומי הראשון במרוקו. אחריו יצרה עוד מספר סרטים דוקומנטריים. סרטה הקצר הראשון "כשישנו" משנת 2012, עשה סיבוב פסטיבלים גדול וזכה ב17 פרסים בינלאומיים. סרטה הקצר השני "איה הולכת לחוף הים", עשה מסלול דומה וזכה בחמישה עשר פרסים.

 

טוזאני שיתפה פעולה עם הבמאי נביל איוש, בן זוגה, בסרטו "אהבה גדולה", עבדה עם השחקנים ועל התסריט. בהמשך היא כתבה עם נביל את התסריט לסרטו "ראזיה". שנשלח לייצג את מרוקו בתחרות האוסקר. מרים משחקת בסרט את הדמות של סאלימה וכך מוצאת את עצמה לראשונה בצידה הקדמי של המצלמה. "אדם", הוא סרטה העלילתי הראשון. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן במסגרת מבט מסוים וזכה ב30 פרסים בפסטיבלים שונים ונמכר ל 20 מדינות.

 

היוצרים:

בימוי: מרים טוזאני

תסריט: מרים טוזאני בשיתוף נביל איוש.

הפקה: נביל איוש

צילום: ורז'יני סורדג'

עיצוב: עדיל איוב

שחקנים:

מינה:  לובנה אזבל

חלים: סאלח בכרי

יוסוף: איוב מיסיואי

מרוקו | צרפת| בלגיה| דנמרק 2022

118 דקות | ערבית | תרגום לעברית ולאנגלית

מוקרן בסינמטק תל אביב ובבתי קולנוע ב רחבי הארץ

 

מוזמנים לצפות בסרטון: https://youtu.be/ol9FEnt1DvQ

 

(צילום: באדיבות סרטי נחשון בע"מ)