תאטרון לילדים ולנוער באר שבע, חושף את ההצגות החדשות לילדים ולנוער

תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע, נוסד במרץ 2016 ופועל במרכז הצעירים בעיר העתיקה של באר שבע. תיאטרון זה הוא התיאטרון הראשון הפועל בנגב ונותן מענה אמנותי לקהל של ילדים מגיל הגן ועד י"ב. זהו תיאטרון מקומי יוצר, איכותי ובלתי מתפשר, המשמש ככלי להעשרה תרבותית של ילדי הדרום וכלל הארץ, והופך למוקד תרבותי מוביל ומשפיע ברמה המקומית והארצית.

בנוסף לפעילות הערכית והאמנותית ותרומתו לחינוך הדור הצעיר, מזמן התיאטרון אפשרויות תעסוקה עבור שחקנים ויוצרים הגרים בנגב, ויש לו תפקיד משמעותי בפיתוח האוכלוסיה הפריפריאלית כולה. הצגות התיאטרון זוכות לביקורות משובחות ואף זוכות בפרסים. ההצגות מאושרות על ידי סל תרבות ומוצגות ברחבי הארץ.

ליום החשיפה שהתקיים בתל אביב נלוו אלי בשמחה רבה, שניים מנכדי, אייל (12) וגיא (8), חובבי תיאטרון מושבעים וביקורתיים. צפינו בשלוש הצגות, כל אחת עסקה בנושא שונה, הדגישה ערכים שונים ופנתה לגילאים שונים.אקדים את המאוחר ואומר, שבסוף היום, כאשר הגיעה השעה לחזור הביתה, אמרו שניהם פה אחד: "וואו, זה לא הרגיש כל כך הרבה שעות, הזמן עבר מהר מאד", ואני מוסיפה, כי השאיר טעם לעוד!

הצגה – זה לא הסיפור שלי:
מאת: יהונתן שוורצברג
בימוי: תום שוורצברג
מחזה מקורי, המחבר את ספורה של גלי עם סיפורו של יונה הנביא, כך הופך אותו לעדכני וערכי. המחזה מטפל בנושא החרם, האחריות האישית, החברתית והאמת הפנימית.

גלי מחשיבה עצמה לילדה הכי חסרת מזל בעולם. גלי עברה חרם בעצמה ואחרי שנתיים הייתה צריכה להחליט אם להצטרף לחרם על ילד אחר. גלי לא רוצה להצטרף לחרם, אבל החברים בכיתה לחצו. היא בורחת לספריה, משקרת שהיא צריכה לעשות עבודה על יונה הנביא רק כדי שיעזבו אותה בשקט, ואז נרדמת ומתעוררת בימי התנ"ך, בתוך הסיפור של יונה. תאמינו או לא, זה קרה לה! ולא רק זה, היה גם קול שציווה עליה ללכת להציל את אנשי נינוה! חוסר מזל או לא?

בואו ותצטרפו למסע הבריחה של גלי. בריחה מאחריות, מהמציאות ומהאמת הכואבת, שזה אומנם טבעי לפחד ולברוח, אבל בסוף מבינים כי מול עוול גדול, אסור לשתוק. פשוט אסור! צריך לקום ולפעול!

תפאורה ותלבושות: לימור הרשקו
תאורה: זיו וולושין
וידאו ארט: ניתאי שלם
מוסיקה מקורית: רן בגנו
תנועה: טולה דמארי
בהשתתפות: אמיר אסולין, רועי גור וספיר רוזנפלד
מתאים לכיתות ג' – ו'

כשיצאנו מהאולם התפתחה שיחה בין הנכדים, על נושא החרם. האם הנושא עלה בבית הספר? האם מכירים מקרים כאלה? אילו פעולות ננקטו? מי יזם את החרמות? האם היו מתנגדים? הצעיר (בוגר כתה א') לא הכיר את סיפורו של יונה, אבל הבין מהמחזה את הדילמה, האם להצטרף לרוב ולפעול בניגוד לדעתה וערכיה של גלי, או לא לשתוק ולפעול נגד, למרות שהיא בודדה במערכה.
היה מעניין!

ההצגה – רק צרות:
על פי ספרו של עוזי בן כנען
מאת: יונתן שוורצברג
בימוי: תום שוורצברג

המחזה עוסק באמיר בן כנען, שלאחרונה נדבק לו הכינוי 'רק צרות'. לא 'אמיר האמיץ' או 'אמיר השפיץ', אלא 'רק צרות', הכי מעליב. מה זה 'רק צרות' בכלל?! אמיר הוא לא רק צרות, אלא 'גם צרות', כמו כולם. אמיר פוחד ששם זה ידבק בו לכל החיים, ומחליט לעשות הכל כדי שישנו לו כינוי, דבר המכניס אותו ליותר צרות.. למזלו, הוא פוגש שני אנשים שלימדו אותו כיצד להפטר מהכינוי הזה, ואפילו איך לעזור לילדים אחרים שסובלים מהתווית שנדבקה אליהם (כמו חנון, נסיכה, טום בוי, מופרע, ליצן.. וזאת רק רשימה חלקית!).

עיצוב תפאורה ותלבושות: לימור הרשקו
מוזיקה מקורית: רן בגנו
בהשתתפות: יוסי ירום, דניאל סבג, עמית סידי
מתאים לכל שמכיר מישהו שסובל מתווית, ולא רק למי שקוראים לו 'רק צרות'. ולגילאים כיתות ד' עד ו'.

הנכדים ציינו שההצגה היתה טובה, מצחיקה וזורמת מאד (בלשונם). הרחיבו את נושא הכינויים ואמרו שיש להתייחס לכינויים לגופו של עניין, כיוון שיש גם כינויים "טובים" ומחמיאים, כמו השמות שמעניקים בחוג קפוארה – שמות חיות זריזות, חמקמקות, אמיצות ולוחמות.

הצגה – כלב חתולה ואיש:
מחזה על פי סיפרו של יוסי אבולעפיה
מאת: יהונתן שוורצברג ואורלי ישועה
בימוי: עמית זרקא

ההצגה "כלב חתול ואיש" היא מחזה מוזיקלי, עם שירים מקוריים, המבוסס על ספרו הנהדר של יוסי אבולעפיה, "כלב חתול ואיש". האמת היא שבהתחלה בוקי בכלל לא רצה עוד חברים, היה לו את אמיר, האיש שהוא גר איתו. היה לו בית נעים וספה לרבוץ עליה, וכמעט תמיד היה לו אוכל בקערה. אבל הכי חשוב – היה לו חבר, חבר טוב – אמיר. ולמרות שאמיר הוא איש ובוקי הוא כלב, אמיר תמיד אומר שהם ממש כמו משפחה.

יום אחד נכנסה אל הבית קישטה, חתולת רחוב חוצפנית ודעתנית, שרצתה גם היא חלק מכל הטוב שמציע הבית של בוקי ואמיר, אבל בוקי מסרב לקבל את חברה חדשה למשפחה ובטח לא חתולה. בוקי ניסה לגרש את קישטה מהדירה, בין השניים פרצה מלחמת עולם שהחריבה את הבית, ובסופה אמיר זרק את שניהם החוצה אל הרחוב.

בוקי מוצא את עצמו בפעם הראשונה לבד, בלי אמיר, ברחוב הזר והמנוכר. נחוש לחזור לחייו הקודמים ולאמיר, הוא יוצא למסע בניסיון לחזור הביתה, ופוגש בדרכו חיות שמעולם לא הכיר, נתקל בסכנות ולומד מחדש את משמעות המושג חברות, משפחה ובית.

תפאורה: סשה לישנסקי
תאורה: זיו וולושין
מוסיקה מקורית: איתמר גרוס
תלבושות: לימור הרשקו
תנועה: מאיה ברינר
בהשתתפות: שחף ברגר, מיקה נדל, עמית וינברג
מתאים לגילאי גן חובה – ג'

למרות שאנו חורגים מטווח הגילאים להם ההצגה מתאימה (אייל עולה לכיתה ז' ואני כבר "בגיל השלישי"), ההצגה שבתה את ליבנו. ההצגה רעננה וחדשנית. התפאורה, התלבושות, התנועה והמשחק, ממחישים את המיקום והדמויות והעלילה סוחפת. נהנינו מאד.

לסיכום, הוחלט פה אחד של כולנו, שהיום עבר כהרף עין, התמוגגנו מכל ההצגות, התרגשנו עם הדמויות והשחקנים, התעניינו בנושאים שהועלו ונשמח לראות עוד.

(צילום: מעיין קאופמן; פאול פרקש)